נועה/ גם הוא מאמין

הנחתי ידי בתוך מי הסבון

עד פרק היד הם טיפסו

התיזו בי משהו, אחר ונכון

בועות חלקות התנפצו

ניסיתי לשמוע, אולי להבין
לנסח, אך בלי פרשנות
המים האלה, נחשול דק, תמים
לאן בי אבדה הכנות?

עצרתי הכל, ומחיתי זעה
עזבתי הדלי כמו שהוא.
המים, הקצב, הצליל, התנועה
אולי בי יכו, יגלו.

ונחו המים, אך רוחי הנה שטה
באומץ, למחוז מיושן.
הטיט והיובש, רוחי - היא שוב עטה.
'הגעת!', מלחשת, 'זה שם!'

כפוף ושסוע, מיואש עד אימה
היה הוא, על כך אין חולק.
נפשו משועבדת, רצון לו נרצע
בעליו-הנוגש, השולט...

יודע הוא רק ליצוק לבנים
מאודו הוא בם להיקבר.
משולש בשבילו - לא מגן, לא דוד,
רק פתאום, רעמסס. לא יותר.

והונחה על גוו השפוף, המצולק
יד איתנה וגואלת.
נשלחתי לבשר, ולפקוד גם אותך
'הנח לי! ',צרח, 'אין תועלת!'.

ויד הגואל נשמטה, בהולה
ונפל הפועל, וגסס.
'המשך, אל תחת, זהו זמן גאולה!
מי ישמע לי? עמי בי מאס!'.

אך הניח שנית את ידו על ליבו
ריאותיו התרוממו רק קמעה
ובכה הגואל, ונשבר בקרבו
אך חזקה עליו כך הנבואה.

צילום: שאטרסטוק

ופתאום החומות זעו על מקומן
וחרקו בצרימה אחרונה
והאש והמים לחמו על כבודן
וידו של גואל-במקומה

עבר לו זמן רב, התחדשו הגזרות
אך שליח הוא, אל לא נואש
וידו ממתינה לפעימות רועדות
מחכות, מרגישות כי הוא חש

ופקח את עיניו, ונשען על החול
והביט שוב סביבו, מפוחד
ונתמך, התרומם, איך לפתע יכול
לעמוד כאחד האדם

והביט בעיניו היציבות של משה
ופתאום הוא זקוף, יחידי
לא עוד עבד הנך, לא נוגש, לא נושה
יהודי אתה, בני, יהודי!

באותה השעה, נקרעו לו שמים
ראתה אף שפחה על הים
והים הגועש שנחצה לו לשניים
את אויביו הוא השמיד לעולם

וידי שעודה רטובה, כאמור
הונחה על ליבי היגע
ומצרים של אז, הוא קיים בכל דור
וייחלתי לחוש יד מושיע

על כל יהודי, לחשו לי המים
על כל אחד להאמין
לא חשוב אי-היכן הוא, יאמין אף כפליים
שגם הוא, 
גם הוא-
מאמין.