תרבות יהודית

המתלוננת הנזעמת נגד ספרי "זבנג" פספסה משהו חשוב

אין ספק שסדרת הקומיקס "זבנג" אינה חינוכית ורחוקה מצניעות. אז למה האם שהתלוננה על התכנים הירודים פספסה נקודה חשובה?

| י"ד אדר א' התשע"ו |
אא

במהלך חיי ערכתי כבר כמה וכמה עיתונים ואתרים. אבל העיתון הראשון שערכתי – עיתון כיתה בסביבות גיל 12 - נקרא "זבנג", והוא נלקח (שלא לומר, הועתק) מסדרת ספרי הקומיקס "זבנג" של אורי פינק. כן, בגיל הטיפש-עשרה עקבתי באדיקות אחרי התוצרים של פינק, ביניהם "זבנג", כחלק מההשתכשכות באותה תרבות רדודה.

היום, כבעל תשובה שמקפיד על התכנים שצורכים ילדיו, הדבר האחרון שהייתי נותן להם לקרוא הוא את סדרת "זבנג", שמשקפת את חייהם של בני נוער ישראלים, באופן הכי רדוד ולא צנוע שאפשר להעלות על הדעת. כבר בתחילת תהליך התשובה שלי זרקתי מהבית את כל מעט ספרי הקומיקס המעטים שעוד נותרו לי, ומי שמכיר את הסדרה יודע שהיא לא מאוד חינוכית, לא מתיימרת כלל להיות חינוכית, אלא רחוקה מאוד משם, שנות אור ממש.

לכן לא הופתעתי לקרוא לאחרונה ידיעה על כך שאם לתלמידה בת 10 מגבעתיים גילתה כי בספרייה העירונית, ואף בספריית בית הספר היסודי – ניתן להשאיל ספרים מאוד לא חינוכיים מסדרת "זבנג". היא פירטה נקודות של חוסר צניעות, שלא זה המקום לפרטן כמובן, והגיעה לספרייה עם עותק של הספר, בעודה המומה. בספרייה קיבלו את הטענות והסירו מהמדפים את הספרים הבעייתיים, ובעירייה הגיבו שהספריה אמנם מבצעת ביקורת על ספרים חדשים, אך כאן מדובר בספרים ישנים, בני למעלה מעשור. ממש טענה משכנעת, מצד מי שאמור להיות מופקד על חינוך ילדינו באמצעות הנגשת ספרי קריאה שמעצבים את עולמו של האדם.

בעיקרון, האמא האכפתית צודקת לחלוטין, וכל הכבוד לה. אבל בין השורות, צדו את עיניי המשפטים הבאים שצוטטו מפיה אודות התוכן הלא-צנוע, כאילו הוא "מתאים יותר לנערים בגילאי 16-17, אבל לא לילדים רכים בבית ספר יסודי. איזה מסר שולח להם ספר כזה? איפה פה הפיקוח?". בהמשך צוטטה כאומרת כי אולי בספרייה העירונית זה פחות בעייתי, כי לא רק ילדים משתמשים בשירותיה, אבל בספריית בית הספר בוודאי ובוודאי שלא ראוי להחזיק בספרים כאלה.

וזו בדיוק – אבל בדיוק בדיוק – הבעיה של חלקים גדולים מהציבור הכללי. על ילדים בני 10 הם משתדלים (לא תמיד) לשמור מפני חשיפה לתכנים לא ראויים. אבל כשמדובר בגילאי 16-17 – כל הגבולות נפרצים. שלא לדבר על בקרה עצמית גם עבורנו כמבוגרים. היום ברוב המקרים בעולם הכללי, ההורים כלל לא משתדלים למנוע מילדיהם נגישות לתכנים לא צנועים. כל בן 16 יכול לצפות בקלות בתכנים שהוריו לא חלמו שיצפה, והכל פרוץ, מותר ומוסכם. אז "זבנג", זה מה שמפריע? האם הטלוויזיה והאינטרנט לא מלאים בטינופת גדולה פי כמה?

אין בכך כמובן כדי לשלול את טענותיה של אותה אם מודאגת. כל הכבוד לה על האכפתיות, אבל אני אומר כך: קחי את האכפתיות צעד נוסף קדימה. אין טעם להימנע רק מ"זבנג", אלא מעוד אינספור תכנים מקולקלים ששורצים בתקשורת הנוכחית, באינטרנט ואפילו בחנויות הספרים הכלליות. בנוסף לכך, אין טעם להשגיח רק על בני 10. גם בני ה-16-17 מבולבלים לא פחות, ומתפקידנו וחובתנו כהורים, לשים את הגבולות, לסנן את האינטרנט ואת הטלפונים הניידים, ורק כך לנסות ולשמור על שפיות בכל הג'ונגל ההולך ומתעצם שמסביבנו. וכמובן, לא לסנן רק עבור הילדים והנוער – אלא גם עבור עצמנו. כי מי שנמצא בתוך הר של אשפה – כלומר, מוקף בתכנים מקולקלים שהסינון מהם והלכה – לא אמור להזדעזע עד כדי כך משקית אשפה גדולה מהרגיל. עליו פשוט לקחת את הרגליים, ללכת משם, ולחפש לילדיו ולעצמו סביבה שתספק תכנים טובים בהרבה. במצב התקשורת היום, זו לא רק בחירה. זו ממש חובה.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (72 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים