שירה לנדאו / נעלם

בוקר

עכשיו השמש זורחת.

ואני אורחת

בביתי.

בוקר

לא מאוחר מלראות,

קרניים ראשונות

של שמש.

זה העולם.

מארח בביתך,

נזר בריאתך - 

איש ואישה.

נעלם.

למה ומדוע

ברחובות הרג?

יכול להיות אחרת!

נעלם.

מהיכן הרע?

מאיפה הרשות

לשטות?

נעלם.

ראשינו עטוף,

והאור אין סוף

רק הוא יודע.

כי לאדם -

נזר הבריאה,

השמים

הם הגבול.

והאור אין סוף

בשמים ובארץ,

שם אין חפץ

מלבד חפצו.

שם אין גבול

כלל.

ערכה: שירה כהן 

מעוניינים לשתף אותנו בפרי עטכם? שלחו את שיריכם למייל shira@htv.co.il