סיפורים קצרים

התמודדות מעוררת השראה עם אבחנה רפואית כושלת – שגרמה לרב הבר זצ"ל להפוך לנכה

"היתה זו הרגשה כאילו לוקחים מלקחיים ומנסים לכווץ לי את הלב בכל הכוח... ירדתי לרכבי והחלתי בדהירה אל בית החולים 'איכילוב', כשאני לא עוצר ברמזור אדום, אלא נוסע במהירות אל בית החולים, כשהלחץ החזק בלב לא פוסק"

"רציתי לספר לרב", אמרה האישה, "שכבר שיווקתי את הסגולה הזאת בכל השכונה. אין חברה שלי שלא נתתי לה את המתכון הסודי של עוגת הקוקוס, וכולם מספרים על פלאים בחיי הנישואין..."

לבסוף הזדקף גונשאר ואמר בקול רם: "לא אעשה זאת! לא אשרוף את ספר התורה! את זה אהבתי. הנני יהודי! אתם יכולים להמית אותי, לא אכפת לי שום דבר"

"זהו חג של שמחה! אני לא אשבר! אני אשמח! לקנות בשר ודגים אנחנו יכולים, ירקות מלוא הטנא יש לי ברוך השם. אני אכין! אני אעמול! הילדים יבואו, יהיה שמח. הסוכה עליך". סיפור לסוכות

מזווית מיוחדת: סיפורו של יונה הנביא, מסופר מזווית הראייה של אחד מן המלחים בספינה שיצאה מנמל יפו

רבי חיים פרץ בבכי וקרא: "ריבונו של עולם, ומה בן ששנא את אביו ורדף אותו נפש, רחמי האב כל כך רבים עליו, על אחת כמה וכמה אתה, שוודאי שתרחם עלינו ותמחל לנו"

כשניסה בכל זאת להתקשר למזכיר בית המשפט, כדי אולי להתקבל לפגישה עם אותו שופט רחום, התפלא עד מאוד שענה לו השופט עצמו. תחילה התבלבל

השרים נכלמו ונחרדו שנחשף קלונם, אך הם מיהרו להתעודד מפתח התקווה שהניח להם המלך. הם מיהרו אל הנהר הסמוך והוריקו את תכולת כיסיהם אל תוכו. רק אז נחה רוחם קמעה

"ה' ישמח אותך, בן של מלך", השיב לו נתן בצהלה, "תמשיך לנסוע עוד שעה בערך, תראה בצד ימין שלך הר גדול. בפניה הראשונה תפנה שמאלה ואז תגיע לעליות של מרון"

"אלא שאז חשבתי לעצמי: הרי בראש השנה ויום כיפור אני ודאי אבוא לבית הכנסת, ואם כן, אלו פנים יהיו לי אז לעמוד מול הקב"ה כשלא ביקשתי סליחות? לפיכך החלטתי להתפייס עם הקב"ה"

בחודש אלול המלך בשדה, ממתין שנשוב בתשובה. מי שמפנה את ראשו ומחפשו, מעיד הוא כי נשמתו עודנה חיה בקרבו

השר ערך לרבו לשעבר סיור בבית המרווח, והתפאר בכבוד עושרו והדר טרקלינו. בתום הסיור הכניס השר את השל"ה לחדר אחד, ואז שלף את חרבו מתערה...

ככה עושים כסף קל עם מראה. ומה היצר הרע עושה כדי "להוכיח" לנו שהוא צודק? הקב"ה מאמין בנו שנעמוד בניסיון

"אדוני המלך", אמר היועץ בקול מעט מודאג, "יש כבר כמה אנשים ברחוב שמכים זה את זה. אולי בכל זאת כדאי לקרוא למישהו שיפסיק את זה?"

מששמע זאת ה"חפץ חיים", אמר: "מי יתן לך ברכה? ישראל מאיר?! חס ושלום! הברכות מסורות לשבת קודש! היא מקור הברכה!"

הרב הניח יד חמה על כתפו של הגביר, והורה לו להביט מבעד לחלון שמאחוריו. לבו של הגביר כמעט החסיר פעימה. מן החלון נראו להבות אש

חכם שכמוני, עוזר לבטלן, הרהרתי קצת והלכתי משם בלב מנופח. במקרה אחר, הייתי מבקש ממנו ברכה

מדי בוקר המתינו המתפללים לגביר של העיירה שיואיל בטובו להגיע לתפילה. זה מה שקרה כשהתארח שם הברון רוטשילד

מעבר למסר ש"מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה", אנו לומדים פרק ממצה בשיעור החשוב בחיים: איך נתייחס לקשיים בחיינו, בצמיחה או בצניחה?

אחד מקוראי עלון הידברות שלח אלינו סיפור ישועה מפעים. איזו עצה קיבל לישועה, ומה היה בתוך בית המזוזה?

"תודה שנתת לי לחוש מעט את ערך עבודתך. לו היית רואה כמה עבודתך מאירה למעלה, היית עושה זאת בריקוד. לו יכולתי עוד שעה אחת להיות עם הילדים. אבל זמני תם". היא יצאה בריצה ונעלמה

המורה חייך ואמר: "אבא של אריק, לא חשבתי לרגע לתת לבנך את הכדור לעיני כל תלמידי הכיתה. יש לי תכנית מעולה שתפתור לנו את כל הבעיות, וגם תשמור על כבודו ומעמדו החברתי של אריק'לה"

"הכל לטובה!", קרא המלך אל מול עוזרו המבולבל, "בזכות הבוהן שהורדת לי ניצלו חיי. אנא, סלח לי שהכנסתי אותך לכלא..."

"אתה צודק! יצאת זכאי בדינך וריבונך חייב". "נו", שאל מוישל'ה, "ומה עושים עכשיו?". השיבו הדיינים: "עכשיו כבר מאוחר, צריך להתפלל מנחה!"...

"יואו, אני לא מאמין! זה צ'רלס פלאם". הוא הפנה את ראשו וראה אדם צעיר ממנו בכמה שנים. פלאם חייך. "מניין לך שזה אני?", שאל. "אני קיפלתי לך את המצנח!", קרא האיש בהתרגשות

לרגע רוצה לשוני להתגלגל החוצה ולהבהיר לו שנהירות לי דרכי מירון לא פחות מדרכי חסיד לבית רבו, אך ידי ממששת את ראשי הגלוי – ולראשונה זה זמן רב, אני מתבייש

שמוליק טפח בידו על שכם הלביאה ואמר: "כמה טוב שבאת, לפחות עכשיו לא יהיה לי פה משעמם..."

יומיים כבר חלפו, וורבה ווצלר טרם נמצאו. ביום השלישי, בעת שקיעת החמה, יופסקו החיפושים וסוף סוף הם יוכלו לברוח מעבר לגדרות. לפתע שני קציני אס-אס נעמדו ליד ערמת הקרשים. "אולי שני הנעדרים מתחבאים מתחת לערימת הקרשים?"

"נסענו במסלול הרגיל, ואז, קרוב למלון נובוטל, שמענו את הפיצוץ. הוא היה קרוב מאוד. הנהג אמר: 'זה פיגוע!'. רצנו לכיוון מקום הפיגוע, אך אי אפשר היה להתקרב. שמעתי את הזעקות ואת הרעש העצום, וידעתי שייתכן שהבחורה הזו מוטלת שם..."