סיפורים קצרים

אבל בתור מישהו מבפנים, זה לא כל כך קסום כמו שזה נשמע, האור הזה שכולם מדברים עליו, כנראה טמון ממש ממש עמוק, כי רוב הזמן אנחנו מתעסקים בכל מיני סוגיות "אשטמו ארציות"

השעות חלפו, ובשעות הערב המוקדמות, בקרשטיק החל לפתע לחוש בכאבים עזים שפלחו, כביכול, את בטנו. הוא התפתל במשך מספר דקות ולבסוף נשכב על רצפת בית המדרש

"אל תתייאש מהתלמידים שלך. אתה רואה אותי היום כך - דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך". סיפור מרגש עד דמעות על הרב עובדיה יוסף זצ"ל

עד אותו רגע, הייתי משוכנע שהדתיים הם המסכנים הגדולים ביותר, משום שהם מחויבים לחיות חיים מגבילים, בלי שום הגיון, אלא אך ורק בגלל כפייה ושטיפת מוח

"כולם כבר מזמן עלו, הגיעו למחוז חפצם, התקדמו וכבשו עוד כמה תוכניות בזמן שאת מתייבשת פה בתחנה. רבות וקטנות ממך, עלו ענוגות אל האוטובוס שלהן מזמן. ואת? חסרת מזל"

"הוא פרץ את דלת השירותים וראה שיש שם פתח של מנהרה, וכשהחייל הראשון נכנס - הם פתחו את דלת המנהרה וחטפו אותו. החייל הזעיק מייד את כל החיילים, הם קפצו לתוך המערה והצליחו להציל את החייל שנחטף ולהרוג את כל המחבלים שהיו במנהרה"

ילד שניצל מציפורני הנאצים, אבל על בני משפחתו הוא לא וויתר. סיפור אמיתי כמשל עבורנו על עוצמת התפילה והתחנונים לפני הקב"ה

"הוא ביקש מהאישה ומהבן לשבת, והחל להסביר את המצב המסובך מאוד בו שרוי אביהם. הוא דיבר בנימה רצינית ובכובד ראש, ואט-אט, שלב אחרי שלב, הגיע בסוף לסיכום: "'יש לו כמה שעות לחיות'..."

קשר שנוצר בין בעל תשובה לאדם רחוק ממנו לחלוטין, מוביל לשינוי מפתיע ומרגש. גם כשהכל נגמר. מבוסס על סיפור אמיתי

"רבי אהרן לייב החל לצחוק: 'וכי הוא יודע לירות?! ובכל זאת הוא התפלל והצליח להרוג את תוקפיו! שיצעק, שיבקש שוב מה' שיציל אותו!'"

"דליקת ענק פרצה בלב ים על סיפונה של אוניית הצי האמריקני. הלהבות היה כה גבוהות, עד שמסוקי ההצלה לא יכלו להתקרב אל האונייה למטרת חילוץ מחמת החום העצום שנפלט למרחקים. באותה דליקה נספו מעל שלושת אלפים חיילים של הצי..."

שבוע לפני פסח, היא חשה תחושה מוזרה. "אולי עבדתי קשה מדי", היא אומרת לעצמה. "אני אמנם מנסה להדחיק ולשכוח, אבל אני צריכה להתחשב בכוחות שלי"

מצפים לישועה? דווקא כשנואשים מהשתדלות ונושאים עיניים לשמים, אז הישועה מגיעה. סיפור מחיי היום-היום על כוחה של תפילה ואמונה

סיפורה העצוב והמחזק של אורטל, שנלחמה להישאר חזקה וקורנת עד לרגע האחרון

"הם רואים שם את הילד הקטן - יתום טרי השוכב על הגוף של אביו, הפה שלו על הפה של אביו רבי יוסי, הבטן שלו על הבטן של התנא הקדוש שנפטר, והיה בוכה ומצווח: 'ריבונו של עולם! איך השארת אותי ואת אחותי לבד בעולם?!'"

"אסור ליהודי לומר: מי אני ומה אני?! אני כזה קטן, ולא יכול להשפיע! כל אחד ואחד צריך לדעת שהוא מסוגל שדרכו יתגלה כבוד שמים, והקב"ה ישלם למי שעושה למענו" הרב צבי נקר

אוהבים לכתוב סיפורים? יש לכם סיפור קצר ומחזק לשתף בו את הגולשים? תחרות הסיפור הקצר של אתר הידברות לשנת תשפ"א יוצאת לדרך

"לפתע נפתחה הדלת בפראות נאצית טיפוסית. קצין ס.ס. ענק וגס רוח, רשע מרושע, עמד בפתח, ובשאגה אכזרית ובהולה גם יחד צעק בכל כוחו: "שטילע!!! (שקט!!!) מה זה הריקודים האלו פה?! השתגעתם?!"

זוג חילוני נתקע בשווייץ עם מצוקה קשה, יהודי חסידי עוזר להם תוך שהוא מסכן את כרטיס האשראי שלו. אם השורות הללו מוכרות לכם - לא טעיתם, הסופר המוכשר ר' חיים ולדר העניק להן פומבי באחד מספריו. כעת מצטרף חלק שני ומדהים של סגירת מעגל לסיפור

"השומר שגילה אותנו רשם את שמותינו ואת מספרינו ופסק כי מחר נוצא להורג בתלייה במעמד כל תושבות המחנה... התליינים המתינו להוראה לבעוט בכיסאות שעליהם עמדנו, וכך לשלחנו לעולם שכולו טוב". סיפור מדהים על יד ההשגחה העליונה

"בשעת ערב מאוחרת אני מקבל טלפון קולני: 'מה אתה חושב לך?! אין לך טיפת אחריות! הרסת לנו את הערב!'". סיפורו של בעל עסק על טעות שהסתבכה ועל ההשגחה המכוונת

כיצד הייתם מגיבים אם קרוב משפחה שנפטר היה מגיע לראותכם רק על מנת לעוררכם לתשובה? סיפור מופלא על מפגש בין העולם הזה לעולם הבא

הגיע הפראמדיק לזירת התאונה וראה את הילד שכל איבריו הפנימיים כמעט נפלטו החוצה. הוא לא רצה לטפל בו בשל מצבו הקשה, אלא שאז ציווה עליו זקן שעמד לידו לטפל בילד

עמדתי מול המראה וקשרתי את המטפחת. הסתכלתי בעצמי והבטחתי לקדוש ברוך הוא: "את הכתר הזה אני לא מורידה ממני"

כיצד כינים יכולים להיות דבר טוב? הרב עידו וובר בסיפור אמיתי שלא תרצו לפספס

אחר כך הגיעו עוד הרבה קשקשנים, דובונים, פופ-אפ אחד שלוחצים ויוצאות חיות מצחיקות, כמה מוביילים ואפילו נחום תקום אחד. הם מילאו את הארונות

בכל פעם שהיא נוברת בעבר, לבה נצבט בכאב. שפתיה לוחשות תפילה לעתיד: הלוואי ויהיה אי מי יאזין לקול הדומם בתוכה

אבא התחיל לצרוח על המנגן. "שקט! שקט כבר, עשית לנו חור בראש. מה אתה לא מבין?! אף אחד לא רוצה לשמוע אותך, וזה לא דיסקוטק פה!"

"אבא, אני מבקשת ממך, תסדר לי פרוטקציה, תדאג שאני לא אמתין הרבה זמן במרפאה, שהכל ילך מהר גם אם המזכירה הבטיחה לי שזה ילך לאט"

לא הייתי מוותרת על אף אחת מהן! מלי האחראית, רותי הנבונה, תמי השנונה, יעלי השובבה, איילה החייכנית, שושי המקסימה. אבל כבר רציתי בן