סיפורים קצרים
תפילה מעומק הלב בתוך המקפיא החשוך
"כשהתקשרת אמרתי לך שאני לא מדבר עכשיו, בדיוק ברבע שעה הזאת שהטלפון שלי היה זמין, ובדיוק הייתה קליטה שזה דבר לא הגיוני, ובדיוק עניתי לטלפון"
- הרב צבי נקר
- כ"ו אדר א' התשפ"ב
(צילום: shutterstock)סיפר לי מגיד המישרים רבי חיים זאיד שליט"א סיפור מדהים:
יש לי גיס שגר בבני ברק. התקשר אלי בחול המועד סוכות תשפ"ב, הזמין אותנו לבוא אליו לסוכה, אמר שהוא עושה מסיבת הודיה.
התפלאתי, מסיבת הודיה? לא שמענו שמישהו היה חולה ונתרפא...
גיסי אמר לי: "תבוא ותשמע למה אני עושה סעודת הודיה".
הגענו אל גיסי הביתה לסוכה, והוא סיפר סיפור מרטיט לב עם דמעות.
גיסי נסע בערב סוכות ברחוב שלמה המלך. בכניסה של הרחוב ממוקמת החנות "אשפר חנות בשר". הוא מבחין בשלט גדול בו כתוב "אשפר בשר- לכבוד החגים מבצעים מטורפים", הוא החנה את הרכב ונכנס לחנות. ואכן, המבצעים היו אמיתיים. הבשר נמכר בהוזלה משמעותית.
גיסי התלהב מהמבצעים, הוא העמיס שש עשרה ארגזים, הוא נפרד מכמה אלפי שקלים אבל זה שווה, כמו הבשר יכולה להספיק לו ולמשפחתו לתקופה ארוכה בהחלט.
גיסי הגיע הביתה ומספר לאשתו בהתלהבות על המבצעים המשמעותיים. אומרת לו: "בעלי היקר, אין לי מקום במקפיא, אפילו לא לשתי תבניות. אתה מביא לי שש עשרה ארגזים, אין לי היכן לאכסן את כל זה"...
אמר לה גיסי: "את צודקת, לא חשבתי על זה".
הם העלו הצעות שונות, אולי לקנות עוד שלושה מקפיאים וכו', אך כמובן ששללו את כל הרעיונות הלא מוצלחים.
לבסוף, גיסי חשב ועלה במוחו רעיון. הרי הוא ר"מ בישיבה בבני ברק כבר שנים רבות. הוא הלך לישיבה, צלצל למזכיר של הישיבה הרב אמסלם, ביקש ממנו להכניס את כל הקרטונים לחדר קירור של הישיבה, חדר קירור גדול. מזכיר הישיבה בתחילה סירב, אך גיסי אמר לו: "תעשה לי טובה, זה ענין של שלום בית". שכנע אותו ולבסוף הוא הסכים.
הוא הביא לו את המפתח, גיסי הכניס את כל הארגזים ושם עליהם שלט 'פרטי נא לא לגעת'.
בחול המועד סוכות אומרת לו אשתו: "לך בבקשה, תביא מהמקפיא שני צלי כתף, שוקיים וכרעיים, שנכין מטעמים בשבת חול המועד ובשמחת תורה.
גיסי נוסע ברחוב רבי עקיבא, פונה ימינה לחזון איש ושם עוצר אותו בחור. הוא מחייך אליו, ואומר לו: "הרב אתה לא זוכר אותי?! אני דודי, הבן של אבי מחדרה, מגיע לי מזל טוב, התארסתי".
הבחור הזה בן שלושים ושמונה, הוא זכה להתארס- שמחה גדולה.
גיסי חיבק אותו ואיחל לו מזל טוב. אמר לו: "תמסור לאבא מזל טוב". דודי שאל את גיסי בפליאה, "מה? אתה לא מתקשר אליו בעצמך?". גיסי אמר לו: "טוב, אני אתקשר אליו, אך אם אני לא אשיג אותו תמסור לו מזל טוב בשמי".
גיסי נכנס לאוטו, ואמר לעצמו: פעמיים הוא אמר לי תצלצל לאבא שלי. הרי זה חבר שלי שגר בחדרה ושפך הרבה דמעות ותפילות כדי שהבן הזה יתחתן, אני לא אצלצל אליו, אני אסע אליו.
הוא נסע מבני ברק לחדרה ואמר הריני הולך לקיים מצווה לשמח יהודי. הוא נסע נסיעה של חמישים דקות, הכל בשביל לשמח יהודי...
הוא הגיע, חיבק אותו ואמר לו בהתלהבות מזל טוב. החבר בכה מרוב שמחה ומאוד התרגש שהוא נסע במיוחד עד אליו להגיד מזל טוב ולא הסתפק רק לברכו דרך שיחת טלפון.
אמר לו היהודי מחדרה: "בוא ונעשה 'לחיים'. דע לך שאתה שימחת אותי ואני רוצה לומר לך משהו, אני מבקש ממך, אני אשלח לך הזמנה לחתונה בעזרת השם בחנוכה, אני רוצה שתבוא לאולם, נתחבק, ואני רוצה לשיר איתך 'הטוב כי לא כלו רחמיך', התזמורת תפסיק לנגן והם ישירו איתי ואיתך.
גיסי אמר לו בעזרת ה', נפרד ממנו וחזר לבני ברק, השתרך בפקק ולבסוף הגיע לבני ברק.
לפתע הוא נזכר בהבטחתו להביא לאשתו עופות ובשר מהמקפיא של הישיבה. הוא נסע לישיבה, ירד לחדר קירור, לקח מה שצריך, עמד לצאת החוצה אך הדלת של המקפיא נסגרה עליו.
המקפיא אטום וחשוך, גיסי פותח את הטלפון אך לא הייתה קליטה ואין סיכוי שתהיה קליטה במקום אטום שכזה. גיסי מאיר עם הפנס של הטלפון, לוח השעונים מראה קור של 40 מעלות. גיסי מחפש את כפתור המצוקה, לוחץ עליו אך הכפתור לא פועל.
גיסי נבהל, הרי אין סיכוי שמישהו ישמע את הצעקות שלו, הוא ידע שתוך ארבעים דקות הוא ייכנס למצב של היפותרמיה ואז אין סיכוי שייוותר בחיים.
גיסי מבין שתוך ארבעים דקות הוא מסיים את חייו ח"ו עלי אדמות. גיסי מספר לנו בדמעות שליש, שהתחיל לומר וידוי, הוא אמר קריאת שמע, הוא ישב ובכה, הוציא פתק וכתב לילדיו צוואה.
עברו כעשרים ושתיים דקות, הרגיש שקשה לו לנשום. הוא שכב על הארגזים באפיסת כוחות, וכל הזמן הוא צעק 'אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו, אני בידיו של בורא עולם'. הוא הרגיש שסופו קרב, ואז הוא פנה לבורא עולם ובדמעות רותחות אמר: "ריבונו של עולם, אני רוצה לומר לך את המילים האחרונות. לפני כחצי שעה נסעתי שעתיים וחצי כדי לשמח יהודי, לחשוב על השני. הוא אמר לי 'אני ארקוד איתך בחתונה יד ביד ונשיר הטוב כי לא כלו רחמיך'. אנא ריבונו של עולם, תן לנו לרקוד ולשיר ביחד הטוב כי לא כלו רחמיך". ואז קרה הלא יאומן. באותה שנייה שגיסי התפלל וצעק לבורא עולם ממעמקי ליבו, נדלק הפלאפון הנייד שלו, דבר שלא יתכן במציאות. מיד גיסי התקשר למזכיר הישיבה עם ידו הקפואה. הטלפון צלצל והמזכיר ענה ושאל: "מי זה מתקשר, אני לא עונה עכשיו". הוא בא לנתק, וגיסי צעק לו: "רגע, אל תנתק אני במקפיא, בוא תרד אלי". בתחילה המזכיר לא הבין, אך לבסוף התעשת. הוא רץ למקפיא, פתח את הדלת, ראה את גיסי שוכב. הוא משך אותו, הביא לו לשתות, חימם אותו והחזיר את רוחו.
המזכיר הזה, אמסלם, שהוא היחיד שנמצא בישיבה, הוא אב הבית, אמר דבר מדהים. "דע לך שאני תמיד מקפיד בחול המועד לסגור את הטלפון, אך היום במקרה פתחתי את הטלפון כדי לתת לאשתי איזשהו מספר שנמצא אצלי באנשי קשר.
כשהתקשרת אמרתי לך שאני לא מדבר עכשיו, בדיוק ברבע שעה הזאת שהטלפון שלי היה זמין, ובדיוק הייתה קליטה שזה דבר לא הגיוני, ובדיוק עניתי לטלפון.
סיים גיסי את סיפורו מקפיא העצמות, תרתי משמע, ואמר: "לכן הזמנתי אתכם למסיבת הודיה, בזכות בורא עולם שפדה אותי ממוות לחיים, אזכה לרקוד ולשיר בחתונה הטוב כי לא כלו רחמיך".
אדם צריך לדעת שכל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה, בזכות זה שגיסי לא חסך זמן ולא התעצל נסע עד חדרה כדי לשמח יהודי שהבן שלו זכה לשידוך בגיל שלושים ושמונה, וקיבל את חייו במתנה.
לרכישת הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" בהידברות שופס, לחצו כאן.