קיבלתי על עצמי להתחזק בברכת המזון מתוך הכתב, לעילוי נשמת אחד מהרוגי מירון

בל"ג בעומר תשפ"א התרחש האסון הנורא, בו נהרגו ארבעים וחמישה יהודים קדושים. בין ההרוגים היה אברך צעיר בשם ר' מנחם זקבך ז"ל.

כל מי שבא לנחם ראה מודעה גדולה בו המשפחה ביקשה בקשה, שבמקום להגיד משניות לעילוי נשמת הנפטר, מתבקשים להתחזק בהנהגה שהנפטר התמיד בה שמונה שנים. ר' מנחם היה מקפיד לברך ברכת המזון מתוך ברכון או סידור. לא היה מצב שהוא בירך ברכת המזון ללא סידור.

מספר אביו של ר' מנחם, שהם נסעו לטיול והוא לא הסכים לאכול לחם כי לא היה לו ברכון. הוא היה בחתונה ולא היה לו ברכון, לכן הוא לא אכל לחם.

כל מי שהגיע לנחם ביקשו ממנו שיתחזק בנקודה הזו של לברך ברכת המזון מתוך הכתב, והחיזוק הזה יהיה לעילוי נשמתו.

הגיע סופר סת"ם לבית כדי לנחם ולהזדהות עם המשפחה. הוא שמע על ההנהגה שהייתה לנפטר והחליט להתחזק בעניין הזה ולברך ברכת המזון רק מתוך ברכון.

בתקופת הקורונה הוא כתב ספר תורה. הוא ניגש לאחד מגדולי הסוחרים, הראה לו את הספר שהוא כתב, אמר לו אותו סוחר: "הספר שלך יפה מאוד, אך יש לך כמה אותיות שהגימורים לא כל כך יפים, אתה צריך לשפר את הגימורים".

הסופר חשב לעצמו, הסוחרים הללו ממולחים ומחפשים את הכי טוב. חבל שהגימורים שלי לא מספיק יפים. בלית ברירה, הוא מכר את הספר לסופר פשוט במחיר זול.

יום לאחר שקיבל את החיזוק, הוא רצה ללכת לדירת הסופרים, ששם נמצאים כל הסופרים שמחפשים שקט, ושם כותבים. הוא רצה לכתוב ספר תורה חדש, הוא סיפר שהוא היה מאוד רעב. נכנס למאפיית ויז'ניץ וקנה לחמנייה. הוא סיפר שהוא נכנס לדירה והתכונן ליטול ידיים ואמר לעצמו: רגע, קיבלתי על עצמי קבלה לברך מתוך ברכון. הוא חיפש בדירה, היו שם הרבה חומשים, אך לא מצא ברכון או סידור עם ברכת המזון.

חשב לעצמו, אני רעב, ורוצה לאכול, אך קיבלתי על עצמי קבלה, אני צריך לעמוד באותה קבלה, אך מה אעשה שאין פה סידור?

הוא חיטט בכל המקומות, ובסוף מצא ברכת המזון מתוך הקלף שכתב איזשהו סופר סת"ם מומחה שהיה שם בעבר. כנראה שהיה לו זמן פנוי והוא כתב את ברכת המזון מתוך הקלף, כמו שכותבים פיטום הקטורת.

הוא מתחיל לברך, ושם לב שהגימורים של האותיות מאוד יפות. הוא החליט שהוא כותב את היריעה של ספר בראשית לפי הסגנון של האותיות שהוא ראה באותו קלף. התחיל להתאמן ויצא לו גימורים יפהפיים. הוא כתב מספר יריעות, התקשר אליו חבר ואמר לו שמעת שנפטרו עכשיו ארבעים וחמשה יהודים במירון, אז יש יהודי עשיר גדול מארצות הברית ששמו ר' שמואל דוד הכהן פרידמן. הוא חיבר את כל סט "שדה צופים" על הש"ס, הוא קיבל על עצמו לכתוב ארבעים וחמשה ספרי תורה לעילוי נשמת ארבעים וחמשת ההרוגים. כל ספר לעילוי נשמת אחד מההרוגים. הוא רצה שכל הספרים יהיו מהודרים.

אמר לו אותו חבר: "תשלח לו את היריעה שלך, אולי הוא ירצה שתכתוב ספר תורה לעילוי נשמת אחד מההרוגים".

השיב לו הסופר: "לא נראה לי שיש סיכוי, אני נתתי את הכתב שלי לאחד מהסוחרים והוא לא כל כך התלהב".

"מה אכפת לך", אמר החבר, "תשלח, מה יש לך להפסיד".

הסופר השתכנע שאין לו מה להפסיד. שלח את שתי היריעות שהוא כתב עכשיו. ר' שמואל דוד פרידמן בדק את הכתב ומאוד התרשם מהסגנון וביקש ממנו לכתוב ספר תורה עד ל"ג בעומר הבא.

הסופר סת"ם שאל את ר' שמואל דוד פרידמן: "כנגד איזה שם מהרוגי מירון אכתוב את ספר התורה?"

אמר לו ר' שמואל דוד פרידמן: "אתה כותב את ספר התורה הזה לעילוי נשמת ר' מנחם זקבך"....

פשוט מדהים לראות שהסופר סת"ם בא לנחם את המשפחה, ובאותו בית ששם הוא קיבל את הקבלה לברך ברכת המזון מתוך סידור בלבד, והקבלה הזו גרמה לו לכתוב את ספר התורה בהידור גדול יותר ולכתוב אותו יותר טוב, זה היה בזכות החיזוק שהוא קיבל על עצמו, חיזוק שהוא קיבל מהנפטר רבי מנחם זקבך ז"ל.

הקב"ה סידר בהשגחה נפלאה שהוא יכתוב את ספר התורה לעילוי נשמת אותו אברך שבזכותו הוא זכה להתחזק בברכת המזון, ומזה הוא הגיע לכתב היפה.

לרכישת הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" בהידברות שופס, לחצו כאן.