אני כבר הייתי למעלה, והחזירו אותי למטה כיוון שאינני מדבר בתפילה

התפרסם בעולם סיפור על אחד מהאנשים שניצלו מהאסון במירון. הסיפור מכלי ראשון בצורה מדויקת, וגם חלק נוסף שעדיין לא ידוע ברבים:

יהודי יקר בשם הרב אברהם קרויס הי"ו, מחסידי תולדות אברהם יצחק, תושב העיר בית שמש, שהיה בתוך האירוע המזעזע, נפגע בצורה קשה ואיבד את ההכרה. אנשי ההצלה סימנו אותו בין הגופות שלא אמורות להישאר בין החיים, אך לפתע אחד מאנשי ההצלה הציע שאולי בכל זאת ננסה לבצע בו החייאה, וכך עשו. הוא פונה מיד לבית החולים זיו בעיר צפת, אך שם איבד את ההכרה פעמיים נוספות, ובחסד ד' שוב הצליחו להחיותו וחזר לחייו.

למחרת בבוקר (יום שישי עש"ק אמור), נכנס אליו יהודי יקר מאוד בשם הרב ישראל יהודה רוטנברג הי"ו, אשר חלק מתפקידיו הוא לחלק אוכל כשר לחולים בבית החולים מטעם ארגון מפעל החסד. הוא רצה להגיש לו אוכל, אך היהודי הפצוע הרב קרויס (שעדיין היה שעות ספורות אחרי שחזר לחייו ועדיין לא היה בהכרה מלאה), טען שהוא רוצה אוכל דווקא בכשרות מסוימת ומהודרת.

תוך כדי כך הוא אומר לאיש החסד הרב רוטנברג: "איך בין געווען אויף יענע וועלט- איך בין צוריק געקומן ווייל איך רעד נישט בדאווענען" (אני כבר הייתי למעלה והחזירו אותי למטה כיוון שאינני מדבר בתפילה).

הרב רוטנברג קורא לבנו שעמד בפתח: "הרשי, אתה שומע מה הוא אומר? הוא היה עם שני הרגליים למעלה וחזר לפה כיוון שאיננו מדבר בתפילה".

הרב קרויס מבקש מהם שיביאו לו בגדים, ומראה להם את הבגדים הקרועים שנקרעו כשעשו לו את ההחייאה. התחיל הרב רוטנברג לחשוב כיצד ישיג לו בגדים לשבת, ואז אומר לו הרב קרויס: "יש לי מזוודה אצל יהודי במירון עם בגדי שבת".

הרב רוטנברג רצה מאוד לעזור להרב קרויס שכל כך יקר בעיניו הענין של לבישת בגדי שבת, אך המשטרה סגרה את הכניסה למירון. סמוך לשעה 3.00, כשנפתחו שערי מירון התקשר מיד הרב רוטנברג להרב קרויס ואמר לו: "אני נוסע להביא לך את המזוודה ממירון".

אומר לו הרב קרויס: "אין צורך, אני כעת עולה במעלות מירון, אני בשבת אצל רבי שמעון".

הרב רוטנבורג המום כולו, ואומר לו: "מה, אתה עולה למירון?! איך זה? הרי לפני כמה שעות היית במצב כל כך אנוש, היית כבר למעלה!"

אומר לו הרב קרויס: "כבר אמרתי לך, אני לא מדבר בתפילה".

ביררתי את הסיפור ממקור ראשון, וגילינו שהרב קרויס הנ"ל אינו רק דואג על עצמו לא לדבר בתפילה, אלא הוא דואג גם לאחרים שלא ידברו, ומוציא ספרים ועושה חיזוקים. ובאמת כשאדם עושה למען קדושת בית הכנסת, הקב"ה משאיר אותו למטה להרבות כבוד שמים.

ההשלמה של הסיפור הזה היא: להרב רוטנברג הנ"ל יש שתי בנות שחיכו שנים רבות לזש"ק. לאחד נולדה בת בעבר לפני כמעט שבע שנים (בג' סיוון מלאו שבע שנים) ומאז לא זכתה להיפקד עוד בזש"ק, ולאחרת לא נולד בכלל. מספר הרב רוטנברג, שהם עשו את כל ההשתדלויות הרפואיות עם טובי הרופאים בארץ, כן גם רפואות טבעיות וכדו', ועל אף הבטחות הרופאים שהכל יהיה בסדר שום דבר לא עזר.

לפני כשנה, בשנת תש"פ, כשכבר בני המשפחה התייאשו מלעשות את ההשתדלויות הגשמיות, החליט הרב רוטנברג לעשות השתדלות רוחנית בעניין קדושת בתי הכנסת. אך הוא היה בבעיה, כיוון שהוא עצמו ב"ה לא מדבר כלל בבתי הכנסת, אם כן מה הוא יכול לקבל על עצמו כדי להרבות כבוד שמים ולהביא ישועה לבנותיו?

החליט הרב רוטנברג שהוא מקבל על עצמו להעיר לאותם אנשים שמדברים בתפילה. ומתאר לנו הרב רוטנברג איך הוא מעיר לאנשים בצורה עדינה ונעימה, ובתחילה מסמן למדברים עם אצבע על הפה, ואח"כ דופק בנחת על השולחן, אך במקרים שלא עוזר כלום הוא פשוט מעלה את הקול ומקיים את דברי השו"ע בסימן קכ"ד ס"ז "לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה, ואם שח הוא חוטא וגדלו עוונו מנשוא וגוערין בו", שכידוע זה המקום היחיד בשו"ע שכתוב לגעור במישהו, ועוד כשזה ברבים!

קבלה זו הייתה בערך לפני כעשרה חודשים, וברוך ד' ביום שלישי כ"ב באייר תשפ"א נולדו לו שני נכדים (בנים) משתי בנותיו הנ"ל, בהפרשים של פחות משעתיים באותו בית חולים.

ד' יעזור שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה ולהמשיך להרבות כבוד שמים, ושנזכה כולנו להתחזק בשמירת קדושת בתי מקדש מעט ולהוסיף כהנה וכהנה, ומתוך כך נזכה לכל הישועות בבניין ביהמ"ק השלישי במהרה בימינו אמן.

(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)

לרכישת הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" בהידברות שופס, לחצו כאן.