חסד

צילה נתנה חיים למיכל ולתינוק שלה. איזה מעגל. אילו חיים. ואני שואלת את עצמי, "יציאה מאזור הנוחות"? בשביל לעבור לדשא ממול עם שלט? על זה את מדברת?

אמרתי שלפעמים אנשים נותנים לנו דברים שאנחנו ממש לא צריכים. החסד שלנו, במקרים האלה, הוא לא בנתינה, אלא בנתינה לאחרים האלה לתת לנו. חסד בקבלה, נו

אפרת ברזל משוחחת עם צילה פשקוס, נערה שנולדה עם סיבוך בכליות, ולאחר שהחלימה – החליטה לתרום כליה למרות הכל. הכליה שתרמה נתנה חיים לא רק לאישה אחת – אלא גם לתינוק שלה

לכולנו יש פינות בבית שמחכות להתרוקן: ארונות מלאים, מגירות עמוסות. בעזרת רעיון אחד פשוט אפשר לשלב את סידור הבית בחינוך לערכים. שמעתם פעם על תיבת חסד ביתית?

שאלתי אותה בתמימות אם היא רוצה לאכול אצלינו ארוחת צהריים, והיא השיבה בחיוב. כשהיא אכלה את הכול עד הפירור האחרון, בדבקות רבה מדי, הנורה האדומה שלי התגברה

כיצד נוכל להפוך את הצדקה שלנו ממעשה טכני למצווה מושלמת? הרמב"ם מציע סולם מדויק של מעלות בנתינה מהדרגה הגבוהה ביותר ועד לנמוכה ביותר. מדריך מעשי לחיים של חסד אמיתי

"מהיום לא קוראים לך רבקה פליסהאור אלא ריקי פסר", אמרה דודה נל לרבקה ובמשך שנתיים סיכנה את עצמה כדי להציל את חייה. כ-80 שנה לאחר מכן משתפת רבקה לויסון בסיפורה המצמרר, ובטוחה: "בזכות מסירותה של דודה נל, ניצלו לא רק חיי, אלא גם חיי כל הילדים, הנכדים והנינים שלי"

ימית זהבי, "המלאכית של החיילים בצפון", התייצבה במשך כל חג המימונה כדי לטגן מופלטות וספינג'ים לחיילים, פתחה את ביתה לאירוח, ואף נסעה במיוחד לבסיסים. "הייתי חייבת לקבל את פניהם במתוקים", היא מסבירה

שנים רבות מאחרת זוהרה אורחים רבים לליל הסדר. כאשר היא נפצעת ועוברת לגור בבית בתה, כבה האור בעיניה. עד שמופיעה ליאורה

"לא רציתי שהאירוע הזה ייגמר", אמרה לי הפרמדיקית. "זה ריח של שבת", הסברתי לה

האם יהיה לנו מספיק כסף כדי לשים אוכל על השולחן? האם נצליח לשלם את החשבונות החודש? כשמגיע פסח, השאלות הופכות לכואבות עוד יותר

בחג הפסח אנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות. אך מהי חירות אמיתית? האם די בכך שאדם יסב אל שולחן סדר עמוס כל טוב, לבוש בבגדים חגיגיים, וסביבו מאכלים כיד המלך?

הוא סיפר לנו איך ברגע שנעצר מול בית חב"ד וראה את הדלת הפתוחה, הוא הרגיש שזו הזדמנות. "זה היה כאילו מישהו אומר לי – בוא! יש מקום גם לך". באותו רגע הבנתי

יאיר אנקונינה, מנהל חברה קדישא, חשב שראה הכל בחייו, עד שגויס בשמחת תורה ונחשף למראות קשים ששינו את חייו לנצח. אך דווקא מתוך הטראומה והכאב צמח רעיון מיוחד: "מיגונית החסד", נגררת לעילוי נשמות הנרצחים ולסיוע למשפחות האבלות

אישה עם לב רחב שולחת בכל שנה משלוחי מנות לאנשים ה"שקופים", שמאושרים מתשומת הלב שלה. כשניתוח מורכב מטיס אותה לספרד, היא מגלה שפורים הגיע גם לשם

בעודו מנסה למכור את הרכב שלו, מחליט בעל הרכב לגמול חסד עם טרמפיסט עייף. שקית אחת שנשכחה ברכב כמעט מטרפדת את העסקה שחיכה לה, אבל אז הוא מגלה: מחסד לא מפסידים

עשייה במטרה משותפת, הדרך להעלות נר תמיד, ומיגונית המוות שהפכה למיגונית חסד מופלאה

מיגונית המוות, בה נרצחו באכזריות 16 קדושים וממנה נחטפו 4, הפכה למרכז חסד. המקום יספק מגוון שירותים ותמיכה ללא תשלום למשפחות אבלות ברחבי הארץ

כששמעתי את זה, חייכתי לעצמי. זה בדיוק עם ישראל. אנחנו לא רק נותנים אוכל, לא רק עוזרים אחד לשני טכנית. אנחנו נותנים בית. שייכות. מקום לנוח בו רגע מהעולם

עבורי זו היתה מהפכה. אני לא חשבתי על זה ככה. לא הבנתי מספיק כמה המצווה העצומה הזאת זמינה בכל רגע. אנחנו מוקפים בהזדמנויות לחסד