"כשהיו שואלים מי תלה את המודעות, אבא השיב: 'קומנדו חממי'"

"בימים של חופשה אני שומעת סביבי אנשים מדברים על יציאה לחופש ולנופש, ונזכרת בדמותו של אבא", אומרת בתיה מרחום, כשהיא מספרת בגעגועים על אביה, הרב אפרים חממי זצ"ל, שנפטר בי"ז סיוון תשפ"ה, ונחשב לאחד מגדולי מזכי הרבים בתל אביב.

"כילדים", מספרת בתיה, "היינו מבקשים מאבא לצאת לטיולים כמו החברים שלנו, ואבא היה עונה לנו: 'בשמחה', ומצרף אותנו לקבוצות שהוא הוציא בקביעות, במשך ארבעים השנים האחרונות, לנסיעות למקומות הקדושים – הכותל המערבי, קבר רחל, חברון, ועוד הרבה מקומות נוספים. כי כזה היה אבא, תמיד חיפש איך לחזק ולהתחזק, כאשר לצד זה, הוא לא שכח לדאוג לנו – הילדים, והיה האבא הכי מסור וחם שיש".

בחידון במסיבת פורים

בחידון ילדים טו בשבט

מסע זיכוי הרבים

בתיה מספרת לנו על אביה בהתרגשות מהולה בגעגועים, ולשיחה מצטרפת גם אחותה, הרבנית תמר סימון, אשר במשך שנים פעלה לצידו של אביה, כשהיא מחזקת נשים, מעבירה ערבי הפרשות חלה, מוסרת שיעורים ופעילה מאוד בשכונת התקווה ובכל תל אביב. "כעת אבא הותיר לי את המשימה – להמשיך בפעילות בלעדיו", היא מציינת בלא מעט כאב.

בתיה מוסיפה ומספרת: "אבא התחיל את דרכו עוד בימים שהייתה בתל אביב שממה רוחנית, ללא שום ארגון קירוב, ודווקא בגלל זה הוא חש את הצורך הגדול להביא רוחניות לעיר. הוא היה ממייסדי עולם התשובה בתל אביב, והרבה מארגוני הקירוב נזקפים לזכותו. במשך שנים הוא פעל יחד עם צדיקי הדור, ובראשם הרב ראובן אלבז שליט"א. הוא יזם עצרות תפילה, מעמדי חיזוק ואירועים רבים של קירוב לבבות. הוא גם קבע מזוזות בבתים, עשה פדיונות נפש ותיקונים, מסר שיעורי תורה, ועסק רבות בחסד, כשלצד זאת הוא עומד בראש ישיבה וכולל אברכים".

מה הוביל אותו לפעול דווקא בתל אביב?

"ילדותו של אבא התחילה בתל אביב", מסבירה תמר, "אבא מגיע ממשפחה תורנית מאוד. אביו היה תלמיד חכם גדול, ואמו בעלת אמונה חזקה. למעשה, הכוח שקיבל מהבית הוא זה שעזר לו כילד לגבור על החברה החילונית הסוחפת ולחתור נגד הזרם. בגיל צעיר מאוד הוא החליט לעבור לישיבה בירושלים, מתוך הבנה שיש לו שתי אפשרויות – או להיסחף עם הזרם החילוני, או פשוט להתנתק ולבנות את האישיות שלו. המעניין הוא שדווקא בהמשך, אחרי נישואיו, חזר אבא לתל אביב, מתוך רצון להפריח את עולם התשובה".

"אבא היה עדין באופיו, אבל חזק בדעותיו", מוסיפה בתיה. "אחד הדברים שציערו אותו יותר מכל הוא העובדה שחנויות בתל אביב פתוחות בשבת, והוא נלחם ככל יכולתו כדי לסגור אותן, כשהוא עובר מחנות לחנות ומשדל את הבעלים לסגור בשבת ולהבין שזהו מקור הברכה. בזכות הפעילות של אבא גם השוק בתל אביב נסגר בשבתות, מכיוון שרוב הסוחרים פשוט לא הגיעו לדוכנים".

איך זה שהסוחרים הקשיבו לו?

"אבא תמיד דיבר בנועם, מעולם לא הרים את קולו ולא בייש אף אדם. אבל היו לו חן וחוכמת חיים שסייעו לו להבין איך לגשת לאנשים ולדבר איתם בגובה העיניים. אבא, למרות גדלותו, מעמדו והעובדה שהיה בקיא בש"ס, בקבלה ובפוסקים, אף פעם לא הופיע בלבוש רבני, והוא גם נהג לומר 'עת מלחמה ועת שלום', כשהוא נלחם בכל הכוח על הקדושה, אך לצד זאת מעולם לא רב עם אף אחד והיה תמיד איש של שלום".

"אני זוכרת", מספרת תמר, "שבתקופה מסוימת אבא הגיע למסקנה שחייבים לפעול למען הצניעות, והוא דאג להדפיס פליירים במגוון צבעים זוהרים ולתלות אותם בכל רחבי העיר. כך התעוררו תושבי תל אביב לבוקר 'צבעוני במיוחד', ולא יכלו להתעלם מהמסרים שהועברו בשלטים. לעירייה שביקשה לדעת מי הדביק את המודעות, השיב אבא: 'זה קומנדו חממי'.

"תלמידים של אבא הגיעו לנחם בשבעה ממש בבכי וסיפרו על כך שאבא נטע בהם כל כך הרבה אהבת תורה ובזכותו הם הקימו בתים של תורה ועד היום הם אברכים ושוקדים על לימודם. ובאמת, אבא כל כך אהב את התורה, והוא היה יכול לשמוע חידוש מוצלח מבחור ולשלוף לו בו במקום 100 שקלים, כדי להראות כמה ערך יש לתורה בעיניו. הוא תמיד היה מעודד את הלימוד ומסביר לבחורים שלימוד התורה שלהם מעניק שמירה והגנה לכל תל אביב".

בחידון מסיבת חנוכה

חסד, שידוכים ומוסר

"אבא היה מאופיין גם במידת חסד נדירה", מציינת תמר, "והוא היה סוחב במו ידיו אוכל לנזקקים, מזמין משאיות עם אוכל, ומגיע באופן אישי לבתיהם של אנשים קשי יום, כשהוא מביא להם חבילות מזון, ללא שום אצטלה רבנית או גינונים. סתם כך, בפשטות. כשביקשו להודות לו הוא כבר לא היה שם, שכן המשיך למשימה הבאה.

"המוטו של אבא בחיים היה 'שערי זריזות', והמילים שהוא חזר עליהן שוב ושוב היו: 'תקום, תעשה, תפעל'. כשהיינו מתלוננים כילדים שאין לנו כוח, הוא היה משיב בדיחות: 'מנוחה אחרי מאה ועשרים'. זכינו לראות לכך דוגמה מוחשית בכל רגע מחייו, וללמוד איך מנצלים כל רגע וכל שנייה בחיים. לא זכור לי יום שבו אבא לא התעורר בנץ, והוא נהג לומר בהומור: 'אם אדם בבוקר יעשה 'קרב' יהיה לו 'בקר טוב', אך אם יישן כמו 'בקר' יהיה 'רקב' ו'קבר'. בכלל, על כל נושא היו לו גימטריות ודברי תורה מתובלים ומעניינים.

"זו שפה שהייתה מתחברת מאוד ללב האנשים, כי כמי שפונה לקהל תל אביבי, הבין אבא שאי אפשר לגשת ישר לשיעורי תורה, ותמיד היה פותח בדיונים מרתקים: 'למה האבטיח אדום? כמה זה אחד ועוד אחד?' וכדומה, כשהוא מוכיח לאנשים שמה חשבו שנכון אינו בהכרח נכון, וכך היה מגיע לנושא השיעור.

"לאבא היו תלמידים רבים, והוא זכה להקים בתים של תורה ולתת מילים טובות, כוח ועוצמה לכל כך הרבה אנשים, כשהוא תמיד מעודד ומבטיח ש'כל אחד יכול'. סיפר לנו אחד מתלמידיו על כך שבהיותו בן שש עשרה אסף אותו אבא מן הרחוב, לאחר שראה אותו מתעסק עם חומרים מסכנים, ואף שילם עבורו למכון גמילה, עד שעבר תהליך ועלה על דרך המלך. כמוהו היו עוד המון בחורים שאבא לקח עליהם חסות והפך אותם קודם כל להיות בני אדם, ואחר כך חיבר אותם ליהדות.

"היה מוכר בשוק התקווה שבמשך שנים היה ידוע כעבריין, וביום אחד הופיע עם ציציות וכיפה. כשאנשים שאלו אותו: 'מה קרה לך?' הוא ענה: 'הכל בזכות הרב חממי'. כי אבא היה נותן אמון באנשים שמסגולים להשתקם, עד שהופכים לבני תורה אמיתיים".

"אבא גם היה פעיל מאוד בנושא השידוכים", משלימה אותה אחותה, "והטענה הקבועה שלו הייתה שכמו שאדם עושה תיאוריה לפני שעולה עם רכב על הכביש, כך עליו ללמוד לבנות בית. כחלק מכך הוא היה נפגש עם חתנים ומדריך אותם מקרוב איך להקים בית יהודי.

"כשאנשים היו שואלים אותו לגבי נושאים  מסוימים, הוא תמיד ייעץ: 'לימוד תורה וקימה בנץ – שוברים את כל המידות הרעות'. אפילו לנו, בנותיו, הוא לא אפשר לישון אחרי השעה שבע בבוקר, ותמיד היה מעיר את כל בני הבית בקריאה: 'בוקר, דע את ה''".

בתפילה עם התלמידים

עם תלמיד מצטיין במתמידים

שבתות וישועות

בנותיו של הרב חממי נזכרות בשבתות המיוחדות במחיצתו של אביהן, כאשר הוא היה יושב בראש השולחן, מארח תלמידים רבים ומאריך בדברי תורה ובסיפורי פרשת שבוע. "בין הסעודה השנייה לשלישית אבא היה מוסר שיעורים בכל רחבי העיר", מספרות בנותיו, "והוא היה  מכתת את רגליו משיעור לשיעור, במטרה להגיע לכמה שיותר בתי כנסת ולפגוש כמה שיותר אנשים.

"בנוסף, אבא נהג להוציא נסיעות לקברי צדיקים בתאריכים קבועים. השתתפו בנסיעות האלו גברים ונשים מכל הציבורים והקהלים, בהפרדה מוחלטת, כשהנסיעות מלוות בדברי תורה וחיזוק. אנשים סיפרו לאחר מכן שהם ראו ישועות רבות וניסים גדולים בזכות אותן נסיעות, כי הן היו מלאות בתפילות ובקדושה.

"אפילו בשנה שעברה, בתקופה בה חיזבאללה תקף בצפון, ולא הייתה אפשרות כלל להגיע לקברי הצדיקים, אבא לרגע לא פחד והוציא אוטובוסים למירון, מתוך ביטחון ואמונה גדולים. כשהאוטובוס הראשון, בו ישב אבא, הגיע למירון, הודיע לו חייל שעמד בכניסה: 'זה סגור, אין אפשרות לעבר'. אבא לא נבהל, הוא רק הסתובב וקרא יחד עם הנוסעים 'שיר למעלות'. לאחר מכן הפנה מבטו אל החייל, שבאותו רגע סיים את הבירור ואמר: 'נפתחו לך השערים, קדימה, תעלה'.

"אבא גם נהג לערוך שבתות במירון פעמיים בשנה, כשבכל אחת מהן משתתפים כ-400 איש. אלו לא היו שבתות של נופש רגיל, כי אבא ביקש דבר אחד - להתעלות ברוחניות. התוכנייה הייתה נראית כך: ביום שישי מגיעים לקברו של ר' לייב בעל הייסורים וקוראים שם את כל ספר התהילים, אחר כך ממשיכים לאר"י הקדוש ולקברי צדיקים בצפת העתיקה, ואז מגיעים למירון ומתארגנים בחדרים – קבלת שבת אצל הרשב"י וסעודת שבת.

"למחרת, בשעה שלוש לפנות בוקר, אבא כבר היה מעיר את כולם, כשהוא עובר חדר-חדר ודופק על הדלתות. אנשים היו יוצאים בשיא הקור מן החדרים, כשאבא מעודד אותם: 'מי שיגמור את ספר התהילים אצל רשב"י, יראה ישועה, ומשאלותיו יתגשמו'. לאחר מכן התקיימה התפילה, וכבר בשעה שמונה התחילה סעודת שבת. לאחר מכן הייתה מנוחה קצרה, והחל מהשעה 12:00 ועד לסעודה שלישית אבא מסר שיעורי תורה ברציפות. המשתתפים סיפרו לאחר מכן שהם זכו בישועות גדולות. כך למשל סיפרה לנו אישה שבמשך 17 שנה לא היו לה ילדים, ואחרי שהצטרפה לנסיעות עם אבא, היא נושע ונולדו לה שלושה. אנשים זכו לזיווג הגון, לפרנסה בשפע, ולעוד הרבה בשורות טובות.

"כי ככה נראו הטיולים והנופשים של אבא. זו הייתה השפה שלו, ובמשך ארבעים שנה הוא עסק בזיכוי הרבים בכל רחבי תל אביב, כשהוא רואה בכך את שליחותו בעולם, ומקדיש לכך את כל חייו".

*

הרב חממי הלך לעולמו בחודש האחרון, וכעת בנו הבכור, הרב משה חממי, הוא זה שממשיך את דרכו, לאחר שהיה צמוד אליו במשך כל חייו, שמע את משנתו ואף לקח חלק ותפקיד בניהול הישיבה.

גם האחים האחרים ממשיכים את הפעילות, וכך גם הבנות. "אנחנו מרגישים שנכנסנו לנעליים גדולות", מציינת בתיה, ואילו אחותה תמר מוסיפה: "ברור לנו שכל מה שנעשה ביחד לא יגיע אפילו לחצי מהפעילות שלו. כי הוא עסק בכל כך הרבה תחומים ונושאים. בימים אלו אנו עובדים על כתיבת ספר על אבא, ונשמח אם מי שיש לו סיפור על אבא, ייצור איתנו קשר וישתף אותנו, לתועלת הרבים".