אורית גרוסקוט

קיר ריק, פינה משעממת או חדר כביסה אפרורי יכולים להפוך לאזורים הכי שימושיים בבית. בעזרת קצת חשיבה יצירתית, אפשר להרוויח עוד מקום לאחסון, לסדר ואפילו למנוחה, בלי להזיז קירות ובלי לצאת לשיפוץ

חלון מרוקאי, ווילון צרפתי: כך תביאו את הקסם הזה לסלון שלכם בלי לצאת מהמזגן. מקבץ מעורר השראה של החלונות היפים ביותר מרחבי הגלובוס, עם המון רעיונות עיצוביים שאפשר (וכדאי!) לאמץ גם בבית ישראלי

אם קודם לכן רק רציתי שייגמרו שלושת השבועות האלו, ורק חיפשתי "לעבור אותם כבר", היום אני מבינה ששמירת הלכה בצורה מאוזנת גורמת לכך שעוברים אותם בלי להרגיש שהחיים נעצרים. יש מקום לצמצום, יש מקום לאבל, אבל יש גם מקום לבית חי, לילדים שמחים, לקיץ, לארוחות משפחתיות ולזיכרונות טובים

כשילדות אחרות ישבו ושיחקו או יצאו, אני התאמנתי. זאת הייתה עבודה, והיא הייתה מורכבת ולעיתים מייאשת. היו פעמים שכמעט ויתרתי. עשרים ושש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שעליתי על הבמה. היום, כאמא לילדים, אני מבינה דבר אחד חשוב

הבית נקי אחרי פסח, אבל אתם מרגישים שמשהו חסר? למעצבים יש סוד אחד בעזרתו תוכלו ליצור מראה מדהים לכל פינה בבית. מדריך פרקטי עם כל הטיפים והעצות ליצירת מראה מושקע ומלא סטייל

עברנו טירוף במשך חודש וחצי, וחוסר הוודאות הזה ממשיך ומלווה אותנו גם עכשיו. אין לנו מושג עד כמה, ואם בכלל, תחזיק הפסקת האש הזו, ומה משמעותה מאחורי הקלעים. לכו עם הקצב הנכון לכם

למי שפספס את הדרמה בוואטסאפ, איש התקשורת מנחם טוקר נוהג לאתגר מדי פעם את העוקבים שלו בסקרים. הפעם השאלה הייתה: "מהו אתר האינטרנט החרדי הטוב בארץ?". פתאום כל הפיד שלי נצבע בצילומי מסך

שמתי לב שאני מסדרת שונה, נוטה לקפוץ מפעולה לפעולה, מנקה ומסדרת באופן יסודי, אך נוטה להתמקד בפרטים. פעמים רבות הבחנתי שאני מגיעה לכאוס גדול – בפרט כשנוספו ילדים לתמונה. עם השנים, מצאתי את עצמי אומרת לעיתים קרובות: "יש לי בלגן בראש"

מעיצוב ההזמנה ועד השולחנות, הבלונים והמתנות: מדריך מעשי לאירוע בת מצווה ורוד ונשי, עם רעיונות פשוטים ליישום, חומרים זמינים וקונספט אחד ברור, שמראה איך מפפיון קטן יוצרים רעיון שלם

תקציב קטן ודירה שכורה הם אתגר עיצובי שמצריך חשיבה. בעזרת תאורה, בדים ואקססוריז יצרתי מייקאובר שמחזיר לדירה חמימות ומעניק לה תחושת בית אמיתית

בגיל 40, אי שם לפני המון שנים - נניח ארבע - כתבתי טור על מסקנותיי מהחיים. ובכן, נדמה לי שהגיע הזמן לעדכן מסקנות ולבדוק מה השתנה. טור יום הולדת שמח

אחרי כמה שנים משהו פקע. אולי מיתר, אולי חוט עדין שנקרע בלב והתחיל לדמם מגעגוע. התחלתי ללקט מחדש את החלקים הטובים מבין אלו שנזרקו. מצאתי אותם מנצנצים בעפר, בוהקים, מעלים לי דמעות בעיניים

אני זוכרת שההצגה הייתה טובה, יותר מטובה, אבל החוויה האישית שלי הייתה, מה שנקרא, "מטלטלת". אני יושבת בשורה הראשונה, ובסיום ההצגה עומדת ומוחאת כפיים בהערכה. בנוסף למחיאות הכפיים - מגיעות דמעות

חשבתי שאני יודעת מהו מוסר, עד שקופאי אחד עם זקן וחולצה לבנה אמר משפט ששינה לי את כל נקודת המבט. מה שהתחיל כעוד משמרת "לפנות בוקר" בשדה התעופה הפך עבורי לשיעור חיים שהולך איתי עד היום

הקול הפנימי אומר לך: "תתייאש כבר!". זה קשה, זה מבאס, וזה... לא אמיתי. זה שקר. אפשר לחזור בתשובה תמיד, כל אחד, מכל מקום

מי חשב שספר כזה קטן יכול לקחת פטיש 100 קילו ולהוריד לי על הלב הכואב? זה כואב, זה שורף וזה פותח לי פתח לתשובה