כשאביתר בנאי שר, ודוד המלך ענה: סיפור התשובה שלי

יושבת על החלון, מקשיבה שוב ושוב לשיר "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי. העצב התהומי של אביתר מאיים לפוצץ לי את הלב. אני לא יודעת אם יידע אי פעם כמה משמעותי הוא היה בתהליך התשובה שלי.

הימים, תחילת שנות ה-2000. המדינה סוערת, גועשת כהרגלה. אין רגע שקט בארץ ישראל, נקנית בייסורים. ואני, עם ייסורים משלי, נוחתת בשדה התעופה. 2 מזוודות, תיק גדול ומבט עייף. 4 חודשי מגורים באילת הספיקו לי כדי להבין שהאושר והשמחה לא מחכים שם. לא הייתי צריכה הרבה זמן כדי להבין שהריקנות רדפה אחרי גם לשם. חזרתי לעיר הולדתי, לוד, עייפה, עם ניצוץ של תקווה בלב. הרגשתי שאני לקראת שינוי, ולא ידעתי מה. יהיה לי טוב סוף סוף, חשבתי. חייב להיות.

                                                                    *

מתחילה לחפש עבודה, כמו כל בני הנוער בלוד, מחפשת בשדה התעופה. חוזרת לתפקיד שכבר עשיתי בעבר. קופאית בדיוטי פרי. משמרות מטורפות, אין יום ואין לילה – זה טוב לי. הלב כבד, רועש, אין בו מנוחה. השעות המטורפות מתאימות להלך הרוח.

"תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל, אני חושב". השיר מלווה אותי בדרך לעבודה, וגם בחזור. יש לי סיכוי.

                                                               *

איכשהו, שיחה עם מכרה מהעבר גורמת לי לחשוב על כיוון שמעולם לא חשבתי עליו. היא בתהליך תשובה, יש לה אור גדול על הפנים. "את צריכה לקרוא תהילים", היא אומרת. "מה יש לי להפסיד?", אני חושבת. מבקשת מאמא לקנות לי ספר תהילים, עם פירושים, רוצה להבין.

מי חשב שספר כזה קטן יכול לקחת פטיש 100 קילו ולהוריד לי על הלב הכואב? רק שהפעם זו מהלומה טובה, כזו שגורמת להכול להתנקז, לצאת. כל המוגלה יוצאת החוצה. זה כואב, זה שורף וזה פותח לי פתח לתשובה. את זה עוד לא ידעתי אז.

משמרות באות, משמרות הולכות, ואני עם ספר תהילים. בימי חול ובשבת, הספר איתי, מרגיע. מי כתב את זה? דוד המלך. אין מצב! איך הוא ידע לכתוב את הלב שלי? איך הוא ידע?!

מישהו מספר לי על שיעור תורה בבאר יעקב. מתחילה להגיע. הלם. מכירה את הרב הזה. הייתי בשיעור שלו בשנה שעברה, חברה גררה אותי. ברחתי ממנו. איך זה שעכשיו המילים שלו הן כמו טיפות של טל תחייה על הנשמה שלי? איך זה שהוא לא מפחיד אותי יותר, עם הזקן והכובע? מתיישבת בפינה, הלב פתוח לקבל.

                                                           *

בכל שנה, בתקופה הזאת, אני נזכרת. נזכרת במי שאמר והיה העולם, במי שריחם עלי בתוך כל החושך והושיט לי את שרביט הזהב. רבי נחמן מברסלב אומר שקריאת תהילים פותחת שערים נעולים. כאלו שאין סיכוי לפתוח. לא ידעתי את זה אז, כשקראתי תהילים בתמימות מול הקופה בדיוטי פרי. אני יודעת את זה עכשיו.

גם היום אני עושה תשובה. "תשובה על תשובה", רבנו קורא לזה. זה לא נגמר. זה לא "חזרת בתשובה וזהו". הרגעים הראשונים, העוצמתיים, נותנים לי כוח להמשך. הם נותנים לי כוח כשהכל נראה קשה. אני מזכירה לעצמי: השם החזיק לי את היד בהתחלה. השם מחזיק לי את היד גם היום.