פיתוח האישיות

כולנו יכולים להפוך לאנשים גדולים יותר, מוצלחים יותר, ומאושרים יותר. כדי לעשות זאת, עלינו להיפטר מפרעה הפנימי שלנו

איך חושבים באופן חיובי בפועל ולא רק באופן תיאורטי, ולמה חדשות עצובות "מוכרות" יותר?

מה מפחיד כל כך בלהיות מתוסכל, ולמה קשה כל כך להיות שונה מאחרים? הרב אריה אטינגר מסביר

הבחירה לאן ולהיכן להאיר עם הפנס שלנו היא בידינו. בואו נבחר להאיר על הטוב, על המטרות והחלומות שלנו, על ההווה ועל הדרך שלנו

חשוב להשתדל להימצא ככל שניתן בסביבה חיובית, כאשר הכוונה היא לסביבה חיובית ביחסה כלפי האדם עצמו, וכלפי החיים בכללותם

חשיבה שלילית, או אפילו חוסר שליטה ברגשות שלנו – עשויות לפגוע באופן משמעותי ביכולות שלנו, ולגרום לנו להתנהלות שתרחיק אותנו ממיצוי הפוטנציאל שלנו

המערכת שלנו, מעצם קיומה, יש לה חוקיות של צמיחה, תיקון וריפוי. תפקידה של מערכת הבקרה הוא להתריע כשמשהו לא תקין מתרחש. אל תשתיקי אותה

מי אנחנו באמת? האם אנחנו הדימוי העצמי שלנו? איך לחסן את הדימוי העצמי שלנו, בפרט בימי חרום אלו?

ימים אלו הינם מבחן לעוצמתו ולחוסנו הפיזי והרוחני של העם, בנייה של עצמנו כאומה נבחרת כמדינה מלוכדת, שממנה נצליח לתקן את מה שעוות במהלך השנים והתקופות האחרונות

אני לא רגועה. אני לא רוצה להתעלם. אבל אם להיות כנה, לשמוע את הסיפור שוב ושוב, ולהתעניין בפרטים לא חשובים, לא באמת עוזר. וזה גם לא ממש הופך אותי להיות חלק. יש הרבה שאני יכולה לעשות ולהשפיע, אבל זה במקומות אחרים לגמרי

"אז בעצם, כשאני עושה משהו שמזיק לגוף או לנפש שלי אני חוטאת? אז למה בכל זאת אני בוחרת לחטוא, אף על פי שאני יודעת שזה לא בריא לי?"

ציפייה זו מובילה בדרך כלל לאכזבה ותסכול, שהרי העולם החיצוני לא תמיד יכול להבין ולזהות מהם הצרכים שמתעוררים בנו. מהיכן נובע הקושי לספר על הצרכים שלנו?

"אם העולם היה רע כל כך כלפי, אז העולם פגע בי, העולם חייב לי! יש לי אישור לעשות דברים שלשאר האנשים בחברה, שלא נפגעו כמוני, אין לגיטימציה אליהם"

למה אנחנו נתקלים בחיינו באנשים שלא נעים לנו איתם, שמקשים עלינו את ההתנהלות? זה הכל, בעצם, בשבילנו

ד"ר עוז מרטין מגיש: הדרכה מעשית להתפתחות אישית ולהתמודדות עם אתגרי החיים. והפעם, מי אני, ומה ההבדל בין אני לעצמי?

מצפים מעצמנו להיות מושלמים, מצפים זאת גם מאחרים, ומנסים לעבוד יותר ממה שאנחנו יכולים. 3 טעויות שאנחנו עושים בניסיון להיות פרפקט

נוצר כאן מעין פרדוקס: בזמנים רגועים קל לנו לסלוח, אבל אז לא צריך את זה... דווקא בזמנים שבהם קשה לנו לסלוח, אנחנו נדרשים לעשות זאת

כדי להסביר את המושג סבלנות בנפש האדם אפשר לומר שכמו שתפקידו הפיזי של הַסַּבָּל להעמיס ולשאת על גביו משא, כך גם לגבי מידת הסבלנות שבנו

השאלה הנוקבת הזאת, כשהתייחסתי אליה בכנות, עוררה אותי להבין שאם לא אעשה זאת – אתחרט ביום האחרון של חיי, ואז לא תהיה דרך חזרה