מה גורם לנו להימנע מהבנת האמת, גם כשהיא מול עינינו? המכשולים שבדרך

לאחר תקופה של חקירות גיליתי שחיפוש האמת הטהורה דורש מאמץ רב, ואחרי כל השיחות, ראשי כבר היה מבולבל. שמעתי נימוקים חזקים לכאן ולכאן, והרגשתי שעלי להיעצר ולהרהר קצת.

הבנתי, שאיני מסוגל להבין בעצמי בזמן קצר מהי הדרך הנכונה, ואז חשבתי על המגבלות שלי. היום אני כבר יודע שפסק הזמן הזה למחשבה היה חשוב מאוד, שכן בדרך לאמת נפש האדם נתקלת במכשולים רבים.

1. אינטרסים אישיים

האמת אינה פרי יצירתו של האדם ואינה תלויה ברצונו; היא אמת! בין שנרצה בה ובין שלא. יש אנשים שמאמינים ברעיונות רק מתוך נוחות, וזו טעות. לדוגמה: נניח שהייתי רוצה להיות מוגן ושמור בידי ישות מסוימת, אם אפשר – אותה ישות שיצרה אותי, אבל אינני מוכן שהיא תדרוש ממני יותר מדי. כמובן, אני מוכן להתפשר מעט ולעשות משהו למענה, שכן, בסופו של דבר אני חב לה את חיי!

ובכן, היות שאני מוגן ונוצרתי בידי ישות זו, נראה לי סביר להתפלל למענה אחת לשבוע, לנהוג בטוב לב עם אנשים בהתאם להבנתי, ובהמשך – לבנות לה פסל, לאמץ אותה כמקור אלוקי, ובכך לפתור את הבעיה.

הרשה לי לשתף אותך בסיפור ששמעתי מפי אחד מקוראי: בתוכנית רדיו נערך דיון בעניין איסור נשיאת נשק בברזיל. אחד מאלו שהביעו את דעתם בנושא היה... בעל מפעל לנשק. הוא כמובן הצביע נגד האיסור...

האם בעל המפעל שהביע את דעתו האמין באמת שהחוק האוסר לשאת נשק מזיק לחברה?! קרוב לוודאי שבלי מודעות הוא יצר לעצמו השקפה המבוססת על אינטרסים אישיים, כדי שיוכל להמשיך למכור נשק. הדבר המדהים היה המאמץ שלו לשכנע את עצמו שהנשק הגורם לאלימות מגיע בעיקר מחוץ לגבולות המדינה, ואם אכן יחול על האזרחים איסור לשאת נשק, מה שיקרה הוא שרק הפושעים יהיו חמושים...

הוא באמת השתכנע מדבריו, או אולי הכריח את עצמו להאמין בהם, כי אחרת היה בא הקץ על מפעל שבו השקיע שנים רבות! פעמים רבות אפשר לראות כיצד אדם מפתח השקפה נוחה או סובייקטיבית, ומאותו רגע מכריז עליה כהשקפת עולמו, ולאיש אין זכות להתערב. אבל האם היא אמת אבסולוטית?

בהתנהלות זו יש כמה אי התאמות: ראשית, העולם נוהג כפי שנוהג ולא כפי שהיינו רוצים שינהג. שנית, לפעמים האמונה במשהו היא רק דרך להשיג את מה שרוצים.

קל מאוד ליצור השקפת עולם; די להגדיר את רצוננו!

שים לב לתנועות הפועלות בעולם: תנועה ליברלית ותנועה שמרנית כנגדה, תנועה קומוניסטית ותנועה קפיטליסטית, תנועה בעד גירוש זרים (שלפי דעת מקימיה גונבים להם את מקומות העבודה) ותנועה הומנית שחותרת לפתיחת גבולות טוטלית... לא קשה לזהות את האינטרסים של תנועות אלה ולראות בבירור שהן נושאות בשמן את רצונות משתתפיהן ולאו דווקא מחפשות את האמת.

2. השפעה חברתית

המכשול השני בדרך לאמת הוא החברה. אנחנו יודעים שבעולם יש דרכי חיים רבות ומגוון אמונות, מהן מעניינות מאוד ואף חיוביות, ואחרות קלוקלות והרסניות. על שאלות רבות – תשובה אחת אמיתית, אך החברה הסובבת את האדם המחפש תשובות מסווה אותן ממנו ומטעה אותו.

אין ספק, התנהגותנו נקבעת בהתאם לתושבי המקום שאנו נמצאים בו. אנחנו מושפעים מהסביבה שאנו חיים בה, עד כי ביכולתה למנוע מאיתנו להבין את האמת. לדוגמה: ילד שנולד בשבט אפגאני יקבל, מרגע היוולדו, חינוך, תרבות וערכים שאינם בהכרח תואמים את אידיאל החיים האמיתי.

במקומות רבים אפילו אין שואלים על האמת של העולם. כך רוב בני האדם חיים את חייהם בהתאם לנורמות המוכתבות בידי החברה שבה הם חיים: אם הרוב עונדים שעון על יד שמאל, גם היתר יענדו כך; אם הרוב אוכלים פֵּרות-ים, כך ינהגו גם האחרים; וכן, אם רוב התושבים עובדים עד חצות הלילה, כך יעשו כל האחרים. אם תשאל את האנשים האלה מדוע בחרו בדרך חיים זו, הם לא ידעו להשיב.

למרות היות האדם פרי סביבתו, עליו לשאול ולבחון אם החברה שאליה הוא שייך משפיעה עליו באופן חיובי. ניקח לדוגמה צעיר שנולד בגרמניה הנאצית. מגיל צעיר הוא חונך לתמוך בהצהרותיו ובמדיניותו של היטלר. הוא נחשף לפרסומת אנטישמית בלתי פוסקת והוקף אנשים שלא העזו לערער על תוקף האירועים. האם אפשר להאשימו על שתמך בשואה?

אין ספק שכן. אפשר לפסוק כך, כיוון שכל אדם, לא משנה איפה חונך, חייב לחקור ולחפש את האמת, גם אם לשם כך עליו לצאת נגד המקובל. "הדג חי, כל עוד הוא מצליח לשחות נגד הזרם". זה נכון גם ביחס לבני אדם. מי שאינו בודק את ערכי החברה אלא נסחף בזרם, חי חיים חסרי משמעות.

לכן גם כשאנו לומדים את ערכי החברה שאנו חיים בה, אסור לנו לעצום את העיניים כלפי אפשרויות אחרות.

3. גבולות התצפית

האמת עשויה להיות גלויה, אך באותה מידה היא עשויה להיות מוסווית. הרי דברים רבים עשויים להתרחש בלי שאיש יבחין בהם. נתאר לעצמנו שני איים, האחד שמו א', והאחר שמו ב'. באי א' יש מראות מדברות, ובאי ב' יש צפרדעים עפות. אם באי א' יספר אדם שיש בעולם מקום שבו צפרדעים עפות, זה יישמע מגוחך, אבל אם הוא יספר שיש מראות מדברות, זה יתקבל בלא שום תמיהה, שהרי הדבר קיים באותו מקום. באותה מידה, אם באי ב' יספר אדם על מראות מדברות, יחשדו בו בחוסר שפיות. בעולם הממשי, לא נכון לצמצם את חקירת האמת למה שניתן לראות בעין בלבד. אסור לנו לעצום עיניים לאפשרויות נוספות, שחורגות ממה שאנחנו יודעים היום.

למעשה, אדם המאמץ אמונות של חברה מסוימת, נועל את עצמו מפני אפשרויות אחרות. מי מבטיח שאין צפרדעים עפות? אתה לא מאמין, כי לא ראית וגם לא שמעת על מישהו שראה, אבל אינך יכול להוכיח שהן לא קיימות.

לכן האמונה שרק מה שרואים אמיתי עשויה להיות מוטעית. ואכן, תרבויות רבות טעו בתפיסה זו. אחת מהן היא התרבות המצרית: אנשיה ראו בשמש את מקור האנרגיה הגדול ביותר שיש, כדור אש ענק וזוהר שבלעדיו אין לעולם יכולת קיום. עד כאן הכול נכון. ואולם נוסף על כך הם ראו בשמש דמות אלוהית, מאחר שהאמינו רק במה שנתפס בחושים, ולא חקרו אם יש כוח עליון השולט בכדור האש הזה ומפעיל אותו, אף שהכוח העליון אינו נראה לעין. גם בימינו רבים מתנהלים בתפיסה הקרובה מאוד לתפיסה המצרית הזאת. אין הבדלים משמעותיים בינינו ובין התרבויות העתיקות. רק שיטות הצפייה שלנו משוכללות יותר.

בימינו הוכח מדעית שאור השמש חיוני לקיום העולם כולו: הצמחים ניזונים ממנו, ומהם נמשכת כל שרשרת המזון עד האדם. הנושא של קרני השמש, אף שאין רבים מתעניינים בו, מייצג את דרך חשיבתנו: ברגע שאנחנו מאמינים שהעולם נשלט בידי אנשים חזקים ורבי כוח והשפעה, כגון נשיא המעצמה הגדולה, אדם עשיר מופלג, שחקן הכדורגל הטוב ביותר, מנהלי החברות המובילות, קציני צבא או מנהיגי צבאות בעלי נשק מודרני ומתוחכם – הרי אנחנו, עדיין, חושבים בדיוק כמו שחשבו במצרים העתיקה.

ואולם השאלה המשמעותית ביותר שעלינו לחקור היא: האם הנשיא האמריקני ג'ורג' ו' בוש היה הגורם הישיר לנפילת משטר הטאליבן באפגניסטן, וכן ללכידתו ולהוצאתו להורג של הרודן והדיקטטור סדאם חוסיין, נשיא עיראק, או שמא כוח עליון הוא שהִטה את ליבו לפעול כפי שפעל, והוא לא היה אלא כלי בידי האלוקים להפלת המשטרים האלה?

כאשר אנחנו עדים למשהו מרשים וזוהר כמו השמש, אנחנו נדהמים ממנו ומיד מעניקים לו מעמד ואף משייכים לו את יצירת התופעה, אך האם ייתכן שהשמש זורחת מעצמה? הייתכן שנשיא התאגיד הטכנולוגי הגדול ביותר בעולם הגה במקרה באחד הימים רעיון חדש, ובלי לחשוב הרבה החליט לפתח כלים המשפיעים על העולם כולו?

עוד עלינו לשאול ולחקור, האם קיימים דברים שאינם נראים לעין ואינם נשמעים לאוזן ואי אפשר לחוש אותם בחושינו? על כך נדבר בעוד כמה עמודים.

4. דיסוננס קוגניטיבי

מכשול נוסף בדרך לאמת הוא מושג בפסיכולוגיה שנקרא דיסוננס קוגניטיבי.$4 תאר לעצמך שלמדת והתכוננת זמן רב כדי להתקבל לאוניברסיטה הנחשבת לטובה ביותר ברמתה האקדמית. התאמצת רבות, ולבסוף אכן הגשמת את השאיפה המלווה אותך כבר שנים. והנה, לאחר חודשים אחדים אתה מגלה שהאוניברסיטה שאתה לומד בה כבר אינה נחשבת לטובה ביותר. אוניברסיטה אחרת עוברת אותה ברמה ובהישגים, ולכן לכאורה לא היית צריך להשקיע מאמצים רבים כל כך כדי להתקבל למקום שבו אתה לומד. כיצד תגיב על הגילוי הזה?

במצב כזה, רוב האנשים משכנעים את עצמם שהדירוג שהגיע לידיעתם עכשיו הוא דירוג שגוי. זה קורה גם לחכמים ביותר, בלא שהם מנסים לאמת את הנתונים החדשים. האנשים פשוט עוצמים את עיניהם מלהכיר בעובדה שטעו, שהרי הם השקיעו משאבים בדבר הראשון, ונוח להם יותר להאמין שהנתונים החדשים הם השגויים. טעויות מעין אלה שכיחות מאוד ומכונות 'דיסוננס קוגניטיבי', כלומר מרחק בין מה שאנחנו מאמינים בו ובין מה שרואים במציאות. בבואנו לחפש תשובות אמיתיות, עלינו להיזהר שההשקעות שהשקענו בעבר לא יעיבו על קבלת ההחלטות שלנו ועל האובייקטיביות שלנו בחיפוש התשובות.

5. הטעיית החושים

המושג "שטיפת מוח" מכוון לסוג של תמרון שעושה שימוש באמצעים הגורמים לאדם להאמין בדבר שאינו בהכרח אמיתי. שטיפת מוח עשויה להשפיע לא רק על אדם אחד, אלא אפילו על אומה שלמה, כפי שקרה בגרמניה הנאצית. שם לא השתמשו באמצעים רציונליים אלא בגירויים תחושתיים, במיוחד בדמויות ובמוזיקה. באמצעות מדור מיוחד בעיתון שבראשו עמד ג'וזף גבלס, הצליחו הנאצים לגייס אומה שלמה לתמיכה ברעיון הפרימיטיבי והאי-רציונלי ביותר שנודע אי פעם בהיסטוריה. בדרך זו אפשר בקלות לתמרן המונים. אדם שצופה במחזה עשוי לתמוך במסר שלו גם אם הוא מגמתי. דמיין לעצמך שאתה צופה בסרט מלחמה ונעשה אוהד של אחד הצדדים. זה לא בהכרח מפני שהצד הזה צודק. זה מפני שיוצרי הסרט רצו שתחוש כך. לצורך זה הם שילבו מחזות מרהיבים עם לחנים מרגשים, כי הצלילים, המנגינות וגם הדמויות נוגעים בעומקי נשמת הצופה, בלי לעבור קודם בדיקה ערכית והגיונית. משום כך, מי שמחפש את האמת, צריך להיזהר מאוד שלא לבוא במגע עם יצירות שנוגעות בחושים וברגשות, שכן הן עלולות להיות למכשול, ועם הזמן ביכולתן לעוות אפילו את הדברים שהאמנו, בצדק, שהם הנכונים.

6. הגאווה

האמת היא ערך שחייבים לחפש בהתמדה, בלי פשרות. לעולם אי אפשר לומר: אני כבר מכיר את כל האמת! אי לכך, אדם גאוותן יתקשה למצוא את האמת. הוא סבור שהוא מכיר את האמת לאמיתה ואינו מביט נכוחה להכיר רעיונות נוספים. ממילא הוא חי בטעות.

יש גאוותנים רבים, ולכל אחד מהם דעה אחרת. כל אחד מהם מאמין שהוא חי את האמת. זאת אף שאמת יש רק אחת ולא ייתכן שמישהו מחזיק באמת הנוגדת אמת אחרת. ואולם הגאווה אוטמת את האדם מפני דעה אחרת, מפני שהגאוותן אינו מסוגל לשמוע לאחרים, אלא הוא מתחפר בעמדתו בהנחה שכולם טועים חוץ ממנו, וכך צפויים לו חיים עמוסי שגיאות.

7. ההרגל

פעמים רבות ההרגל מהווה מכשול למי שמחפש את האמת. האדם מטבעו אינו אוהב שינויים. המצאת רעיון, פעולות מעשיות, ובמיוחד – כינון חיים חדשים, דורשים מאמץ רב, ומהרגע שזה קורה, קשה לאדם לשנות, אף שייתכן שהמקום שבו הוא נמצא אינו הדרך הנכונה, ואף אם הדבר נכון, ייתכן שבשלב מסוים תיפסק נכונותו. לדוגמה: אדם מגיע לעיר מסוימת, מתיישב בה וחי בה שנים רבות. באחד הימים הוא מקבל הודעה שצפויה במקום רעידת אדמה רבת עוצמה ועליו לעזוב ולהימלט על נפשו. הנטייה הראשונית שלו היא שלא להאמין להודעה! זאת לא מפני שהוא בדק את אמינותה, אלא בגלל העצלות והאי-נוחות הכרוכה במעבר ממקום למקום.

למעשה, כל אחד מאיתנו חווה זאת במחשבה ובמעשים היום-יומיים. אפילו נושא שנבדק מדעית והוכח אין-ספור פעמים עד כי נראה שהכול מסכימים עליו, יוכחש בידי מי שיש לו אינטרס להכחישו, בגלל ההרגל או מסיבה אחרת. כך אדם שהתרגל לעשן אינו מוכן להשתכנע שהעישון מזיק לבריאות. באותה מידה, אם אדם רגיל לאכול מאכל מסוים ושומע עליו מידע שלילי, הוא ייטה שלא להאמין למידע, גם אם יש בו היגיון והוא אמת. לכן עלינו להיזהר מההרגל, ולפחות להיות מודעים לעובדה שבכוחו להסיט את מחשבתנו מן האמת.

החכם אמור לחפש את האמת באופן טהור וניטרלי, אבל כל המכשולים האלה מובילים את בני האדם לחיות באשליה ולהיצמד לאמונות נבובות.

האדם ניחן במוח בעל עוצמה אדירה, והמוח הזה אמור לשמש אותו בחיפוש תשובות אמיתיות על השאלות הבסיסיות.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.