זוגיות

"ציפייה יוצרת חוזה לא מדובר, מעין סטנדרט פנימי שלא נאמר בקול, שמהווה תנאי סמוי לאהבה. כמיהה מחברת אותך לעצמך, וציפייה בוחנת את האחר"

תינוק קטן צורח את צרכיו בתוקף ונמצא במצב הישרדותי, שהרי הוא לא יכול לדאוג לעצמו. הוא קשור לדמות היקשרות שממנה הוא תובע את צרכיו. כבוגרים אנו עלולים למצוא את עצמנו כאותו תינוק מבוהל

למה הוא עושה "דווקא", ומה קורה כשהיא מזיזה דברים בכוח? על המאבק בין הקטבים בזוגיות

החיים של בני זוג רבים מורכבים מלוח משימות צפוף. אבל אי אפשר לנהל קשר בתוך חליפת ההישרדות הזו. בואו לחוות זוגיות מעבר ללוח המשימות

"כל אחד מכם מנסה להציל את הקשר, אבל בדרך שמחלישה את השני. קחו אחריות נכונה – כל אחד על הצד שלו"

לעשות נסים אנו לא מסוגלים, אך להודות מקרב לב אנו בהחלט מסוגלים. נשים לנגד עינינו את הרצון הטוב וההשקעה של בני זוגנו

בעולם שמציע הכול כאן ועכשיו דווקא הזוגיות מבקשת סבלנות, ולכן הבנייה של התא הזוגי חייבת להיות איטית כדי שתחזיק שנים. אבל איך עושים את זה בפועל בזמנים שמועדים יותר לכישלון, כמו בזמן מלחמה?

החיפוש הממושך אחרי בן הזוג, החתונה המאושרת והפרידה הכואבת בתחנת הדלק: שלומית צייגר משחזרת את רגעי האימה כשגילתה בוואטסאפ על הפיגוע בו נרצח בעלה, ומשתפת בחיבור העמוק לבורא עולם שנותן לה כוח לקום בכל בוקר מחדש: "הכול מדויק, גם אם לא הכול מובן"

יש זוגות שחיים בשלום ואפילו באושר למרות הפערים הדתיים, וישנם כאלה שלא. מה מוביל להבדל הזה?

"אם הייתי מרגישה שאתה מחזיק אותי, ולא שאני מחזיקה אותך, אולי הייתי יכולה להתרכך", אמרה לו, ושתיקה ארוכה השתררה בחדר. "אז מה? אסור לי להביא כאב ופגיעות?"

"זה מפחיד אותי. אני מרגיש שאם אני ארפה, אז שום דבר לא יקרה. אבל אני חייבת להגיד לך בכנות שאני ממש משתוקקת לזה, להרגיש שהוא מביא את הכוחות שלו אלי ומשפיע עלי"

החלטתם שהבית משתנה מהיום: יותר פרגון, פחות ביקורת וזמן זוגי קבוע. אבל המציאות החזירה אתכם מהר להרגלים הישנים. פרשת משפטים מלמדת איך מתרגמים אידיאל גבוה למציאות מורכבת באמת

מה באמת קורה בין שני אנשים שבוחרים אחד בשני ומתחתנים, מה באמת מפרק קשר ואיך אפשר לשמור על הקסם לאורך שנים?

"אני לא מתכוונת לתודה מזויפת או התעלמות ממה שחסר, אלא להודיה על מה שאת יודעת שקיים בו, גם אם הוא לא מצליח להביא את זה עכשיו"

אותם יסודות שבונים את האומה וגורמים להשראת השכינה בה, הם אלו שבונים גם את ביתו הפרטי של האדם. גם את ביתו הפרטי של האדם אי אפשר לבנות באמצעים מחריבים

אני יודעת שזו תכונה גרועה, שגורמת לי להישאר רווקה בזמן שכולם סביבי מתחתנים. הפסקתי כבר לספר לשדכנים למה לא, ואפילו לחברות שלי אני כבר לא אומרת. נמאס לי. נמאס לי מהמבטים ומגלגולי העיניים, ובעיקר נמאס לי מעצמי

"אי אפשר למלא כוס מלאה. רק כשאת מאפשרת לעצמך להיות חסרה, פגיעה ונזקקת, את יוצרת חיבור פנימי"

"אני לא מבין! למה לא סיפרת לי מראש? למה אף אחד לא אמר לי בבירורים?". על סודות בשידוכים, ועל בחירה במלוא מובן המילה

לא תמיד סיבות אמיתיות מניעות את האדם לדחות את דברי חברו החולק עליו, אלא סיבותיו האישיות

איך פגיעות שלא נאמרת מתחפשת לביקורת – ומה קורה לזוגיות כשהאומץ להיחשף סוף־סוף נכנס לחדר?