אמונה

ליבי גרומך איבדה את בתה התינוקת בפתאומיות, בלב הודו והרחק מהציוויליזציה. בראיון להידברות היא מספרת על האובדן ועל רגשות האשמה, על האירוע המטלטל שחוותה עם בעלה לאחר כמה שנים ושינה עבורם את התמונה, ועל השליחות אליה שבו במלוא הכוח

תאונת דרכים ריסקה את חלומה הגדול של בת חן אלישביץ, אז בת 19. בתעצומות נפש היא בחרה לקום מהשברים ולבנות חיים חדשים, מלאי שליחות ואמונה, מתוך כיסא הגלגלים

"האמונה היא משענת לכל דבר. מהרגע הראשון בשבי היא רק התחזקה", אמר פדוי השבי אלי שרעבי. "היו צמתים של חיים ומוות לאורך 491 יום, וכל פעם יצאתי בחיים"

הכול התחיל מדגם מיניאטורי אחד של חנות ספרים, והפך לתחביב שמכניס שקט, ריכוז ותחושת שליטה. מצאתי את עצמי בונה חנות ספרים זעירה. חיפשתי רגע של שקט - גיליתי עולם

פסוקי הביטחון היומיים שהמהר"ל המליץ עליהם מביאים ביטחון אמיתי, שמירה מכל רע, הצלחה בעסקים וחיזוק אמונה בכל יום מחדש

בשיא הכאב על פטירת בתו, האב השכול מעניק לכולנו שיעור מאלף באמונה, ומסביר מדוע הכל לטובה

רבנו בחיי בשער הביטחון חושף טעות נפוצה באמונה, ומסביר מתי תפילה מחזקת באמת, ומתי היא רק דוחה החלטות חשובות בחיים של כל אחד מאיתנו

בתוך החושך ההוא צומח דבר מופלא. דווקא שם, בשפל, מתגלה הזרע הראשון של הגאולה. זהו אחד המסרים החזקים של החסידות: המציאות החיצונית היא רק מראה, השתקפות של התודעה הפנימית שלנו

איך קורה שדווקא כשהכול מתחיל להסתדר והטוב סוף סוף מגיע, הנפש מתכווצת ונאחזת בזהירות, כאילו פוחדת להאמין לרגע הזה באמת?

לפעמים לפני שמסבירים מהלכים רוחניים נשגבים, צריך לחשוב על הקומה הראשונה, צרכים פיזיים מתאימים. אברהם אבינו קודם האכיל את האורחים שלו, ורק אחר כך ביקש מהם לברך

לא פעם יש פער בין האישה שאני רוצה להיות - זו שכבר הגיעה אל האופק הנכסף, לבין האופן שבו אני מתנהגת באמצע הסערה

שורד השבי אלי שרעבי שיתף בריאיון מטלטל על החיים מחוץ לבארי ועל הזיכרונות הקטנים שממשיכים ללוות אותו. על האמונה שהחזיקה אותו בעזה, אמר: ״ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר״

אני לא נוהג לעסוק בפוליטיקה, ובכל זאת רציתי להקדיש את הטור השבוע ליהודֵי ניו יורק שזכו לראש עיר מוסלמי שונא ישראל, כי יש כמה נקודות חשובות שניתן ללמוד ממנו על הסוגייה שלנו, של נוער מתמודד

הרוח האחרת הזו, שהזוהר מדבר עליה, היא רוח של אמונה ושל תקווה שנושבת עכשיו חזק

לכל נערה מתמודדת יש סיפור – אבל בכולן יש משהו משותף: המבט הזה בעיניים, שמספר על כאב, ולפעמים גם על חוסר תקווה. דווקא משם מתחילה הצמיחה