אמונה

בשיא הכאב על פטירת בתו, האב השכול מעניק לכולנו שיעור מאלף באמונה, ומסביר מדוע הכל לטובה

רבנו בחיי בשער הביטחון חושף טעות נפוצה באמונה, ומסביר מתי תפילה מחזקת באמת, ומתי היא רק דוחה החלטות חשובות בחיים של כל אחד מאיתנו

בתוך החושך ההוא צומח דבר מופלא. דווקא שם, בשפל, מתגלה הזרע הראשון של הגאולה. זהו אחד המסרים החזקים של החסידות: המציאות החיצונית היא רק מראה, השתקפות של התודעה הפנימית שלנו

איך קורה שדווקא כשהכול מתחיל להסתדר והטוב סוף סוף מגיע, הנפש מתכווצת ונאחזת בזהירות, כאילו פוחדת להאמין לרגע הזה באמת?

לפעמים לפני שמסבירים מהלכים רוחניים נשגבים, צריך לחשוב על הקומה הראשונה, צרכים פיזיים מתאימים. אברהם אבינו קודם האכיל את האורחים שלו, ורק אחר כך ביקש מהם לברך

לא פעם יש פער בין האישה שאני רוצה להיות - זו שכבר הגיעה אל האופק הנכסף, לבין האופן שבו אני מתנהגת באמצע הסערה

שורד השבי אלי שרעבי שיתף בריאיון מטלטל על החיים מחוץ לבארי ועל הזיכרונות הקטנים שממשיכים ללוות אותו. על האמונה שהחזיקה אותו בעזה, אמר: ״ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר״

אני לא נוהג לעסוק בפוליטיקה, ובכל זאת רציתי להקדיש את הטור השבועי ליהודי ניו יורק שזכו לראש עיר מוסלמי שונא ישראל, כי יש כמה נקודות חשובות שניתן ללמוד ממנו על הסוגיה שלנו, של נוער מתמודד

הרוח האחרת הזו, שהזוהר מדבר עליה, היא רוח של אמונה ושל תקווה שנושבת עכשיו חזק

לכל נערה מתמודדת יש סיפור – אבל בכולן יש משהו משותף: המבט הזה בעיניים, שמספר על כאב, ולפעמים גם על חוסר תקווה. דווקא משם מתחילה הצמיחה

פנינה שיינמן, בוגרת הסמינר הישן בירושלים, מספרת לאפרת ברזל על "הפסנתר הנעול", על רגעי יצירה וקדושה, ואיך שומרים מנגינה שבאה במחשבה, כשאת תלמידה שיושבת בכיתה

בשיא הקריירה שלו, הזמר ניסים סרוסי עזב לחו"ל בפתאומיות. בריאיון להידברות הוא נזכר בימי הזוהר, משחזר את נקודת השבר ומצהיר: "לא מתחרט על מה שקרה. אני דווקא שמח בזה"

בר ברימר סיפר בריאיון: "אני מתפלל בוקר, צהריים, כל פעם לוקח על עצמי עוד משהו, מתפלל על הלחם, עושה ברכת המזון"

כל עובד סוציאלי או פסיכולוג, שהיה עובר על "קורות החיים" של יוסף, היה כותב אבחנה חד-משמעית: פוסט-טראומה מורכבת. אבל התורה פותחת לנו צוהר לתוך הבור המצרי, ואנחנו פוגשים אדם אחר לגמרי

מובן שמספר המאמינים לא מחזק טענות שמבוססות על אמונה עיוורת. לדוגמה, רוב האנשים בעבר השתחוו לפסלים וחשבו שהעולם שטוח, כך שמספר המאמינים במשהו לא הופך אותו לנכון

ארנק קטן ומוזר למראה הולך לאיבוד באוטובוס. בהשגחה פרטית שרק הקב"ה יכול להוביל, הוא מביא לא רק להשבת אבדה, אלא גם להשבת חוב, ולפרנסה טובה

יש בתנועה הזו משהו שמרפא את השנים הארוכות של השתיקות והחשד. יהודה עומד מול מה שהחיים מחזירים לו, מול אותו מבחן-לב עתיק של מכירת יוסף, והוא בוחר אחרת

דוד, אלמן זה 4 שנים, פותח חלון כנה, ומשתף בבדידות, באחריות, ובקושי שלא מסתיים בהלוויה: "שאלו את הכריות, הן יוכלו לספר רבות"