"אמא, מי ניצח בבחירות?": סיפורו של הבוקר שאחרי

"אמא, מי ניצח בבחירות?", "כמה מנדטים קיבלנו?", "אז הצלחנו או לא?". כך נראה הבוקר שאחרי הבחירות: הילדים מלאים בשאלות, המבוגרים מנסים לעכל את התוצאות, תוך התארגנות זריזה ליום חדש. אחרי שיעור אזרחות קצר, בין הסנדוויצ'ים לסוודרים, מאות אלפי ילדים לקחו את הילקוטים ויצאו לתלמודי התורה ולבתי הספר התורניים, ליום נוסף של לימוד תורה.

אחד מיסודות האמונה הוא ההכרה שכל הנעשה בעולם הוא ברצון הבורא. "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" (הרמב"ם בפירושו למשנה, מסכת סנהדרין, פרק חלק).

כך גם כתב רבנו בחיי ב"חובות הלבבות" (שער הביטחון, פרק ג'): "שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך".

אם שלשלת את הפתק הנכון לקלפי, עשית את שלך. הקול שלך לא הלך לאיבוד. אם בחרת במפלגה המייצגת את עולם התורה ונענית לקריאתם של גדולי ישראל - כבר ניצחת.

לאחר שעשינו את השתדלותנו בקלפי, עלינו להביט קדימה בעיניים נשואות לשמיים ובביטחון גמור ש"לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבין עם ישראל לאביו שבשמיים.

המדרש (ילקוט שמעוני על בראשית כ"ז כ"ב) מספר על פילוסופים של אומות העולם שנשאלו כיצד ניתן לנצח את עם ישראל, והשיבו: "לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן: אם (מצאתם) שם תינוקות מצפצפים בקולם, אי אתם יכולים להן, ואם לאו - אתם יכולים להם, שכך הבטיחן אביהם ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות - אין הידיים ידי עשו".

"אז ניצחנו או לא?" שאל הילד בבוקר. כעבור שעה הוא ישב בתלמוד התורה, פתח את ספרו וקרא בנעימה את המילים שלמדו אבות אבותיו לפניו. אילו הם היו שומעים אותו עכשיו - ספק אם היו שואלים כמה מנדטים קיבלנו.