האם אני חי או רק קיים? ולמה אני כאן בכלל?

השאלה "בשביל מה אני כאן?" נחשבת לעיתים לעניין שמור לפילוסופים או לאנשים בעלי נטייה רוחנית מובהקת. אלא שממצאים בתחום הפסיכולוגיה מראים כי מדובר בשאלה שצפה אצל אוכלוסיות רחבות בהרבה. לעיתים בעקבות משבר או אובדן, אך לא פחות מכך, היא מתעוררת גם אצל אנשים שלכאורה יש להם הכול - פרנסה, משפחה, בריאות - ובכל זאת מדווחים על חלל פנימי שקשה להצביע על מקורו. אז מהי המהות לחיים? האם הגענו לעולם הזה כדי ליהנות או שמא נועדנו למשהו גדול יותר?

מכשיר בלי הוראות הפעלה

דימוי שמשמש לא אחת בהקשר זה הוא של מכשיר טכנולוגי מסתורי, שהמְפַתח שלו נפטר רגע לפני שהספיק להסביר לשם מה הוא נועד. איש אינו יודע להפעילו כראוי. יש שמנסים להשתמש בו כמשקולת, אחרים כקישוט, ויש שמגלים במקרה פונקציה כלשהי, בלי לדעת בוודאות אם זהו השימוש שלשמו נוצר מלכתחילה.

לפי תפיסה זו, זהו במידה רבה מצבו של האדם בעולם: הוא נולד עם יכולות מופלאות - שכל מורכב, עולם רגשי עשיר, יכולת ליצור, לאהוב, לבחור - אך ללא "חוברת הפעלה" גלויה לעין. רוב בני האדם משתמשים ביכולות הללו כדי לשרוד, להתקדם וליהנות, מבלי לעצור ולשאול לשם מה בעצם ניתנו להם הכלים הללו מלכתחילה.

קיום מול חיים

ביהדות ישנה הבחנה בין "קיום" לבין "חיים" - שתי מילים שנוטות להיתפס כמעט כנרדפות, אך מתארות, למעשה, שני מצבים שונים. קיום הוא עצם הנוכחות במרחב, כמו חפץ המונח על מדף. "חיים", לעומת זאת, מוגדרים כחיבור למשהו שמעבר לרגע הנוכחי - למשמעות, לערך ולתכלית.

אדם יכול "להתקיים" שנים ארוכות, לקום בבוקר, לעבוד, לאכול, לישון, ולחוש בכל זאת שהוא אינו חי במלוא מובן המילה. תחושה זו מדווחת גם על ידי אנשים שהגיעו להישגים חומריים משמעותיים, כמו קריירה מוצלחת, ביטחון כלכלי והכרה חברתית, ועדיין מתארים ריק שקשה למלא.

התופעה מתועדת בספרות המקצועית תחת מונחים שונים, כגון: משבר משמעות, ריקנות אקזיסטנציאלית ואף מחלת השפע. מעניין שדווקא בחברות המבוססות ביותר מבחינה חומרית, נמצאים שיעורים גבוהים יחסית של ניכור, בדידות וחוסר תכלית - ממצא המצביע על כך שכסף, נוחות והנאה, כשלעצמם, אינם מספקים את מה שהנפש האנושית זקוקה לו.

הפרספקטיבה היהודית

על פי היהדות, האדם אינו תוצר של מקריות בלבד, אלא נברא עם תכלית מוגדרת שנמסרה לו במעמד הר סיני. הרעיון המרכזי הוא שאם העולם והאדם נבראו מתוך רצון וכוונה, הרי שגם הכוונה עצמה תימסר בבירור, ולא תושאר לניחוש.

התכלית המרכזית ביהדות היא קִרבה לבורא וזכייה בטוב הנצחי. עם זאת, טוב שניתן כמתנה בלבד אינו יכול להיות שלם באמת - ומכאן שהחיים החומריים נבנים כמסלול של עליות וירידות, שבו האדם נדרש לבחור שוב ושוב בין טוב לרע. כל בחירה כזו מתפרשת כסוג של תיקון. תיקון עצמי, ובמובן הרחב יותר, תיקון עולם.

כמו כן, לפי החוכמה היהודית, תחושת הריקנות המדווחת על ידי רבים אינה פגם, אלא תזכורת לכך שהאדם נועד למשהו מעבר להשגת נוחות ותענוגות רגעיים. חיים בהתאם לייעוד זה, אפילו אם בצעדים קטנים, יובילו לתחושת שלמות ושקט פנימי כבר בהווה.

מצאו את ה"למה" לחיים

גם פילוסופים ופסיכולוגים רבים הגיעו לאותה מסקנה שהחיים זקוקים למשמעות, וכי משמעות זו נבנית ונבחרת באופן פעיל ולא ניתנת מן המוכן.

דוגמה מוכרת היא ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי-אוסטרי ששרד את מחנות הריכוז הנאציים ופיתח את גישת ה"לוגותרפיה". על פי גישה זו, הכוח המניע המרכזי של האדם אינו החתירה להנאה ואף לא החתירה לשליטה, אלא החיפוש אחר משמעות. מתצפיותיו על אנשים בתנאים קשים ביותר, זיהה פרנקל תבנית עקבית: הניצולים היו לרוב אלה שמצאו סיבה להמשיך הלאה, בין אם משפחה, יצירה או אמונה. מכאן נובעת הקביעה המיוחסת לו, לפיה מי שמחזיק ב"למה" לחיות שלו, מסוגל לשאת כמעט כל "איך".

גם בפסיכולוגיה החיובית, תחום שהתפתח בעשורים האחרונים, נמצא באופן עקבי כי תחושת משמעות ותכלית, ולא רק הנאה רגעית, היא אחד המנבאים החזקים ביותר לרווחה נפשית ולשביעות רצון מהחיים. מחקרים שבחנו אוכלוסיות מבוגרות וחולים במחלות קשות מצאו כי מי שמחזיק בתחושת תכלית נוטה להתמודד טוב יותר עם קשיים.

אדם המגיע לגיל שישים או שבעים לאחר עשרות שנות עבודה מפרכת עשוי לגלות שהוא בקושי זוכר את מה שקרה בהן, מרוב שהיה שקוע בריצה היומיומית מבלי לעצור ולשאול לאן הוא רץ. לעומתו, אדם שהישגיו החיצוניים צנועים יותר, אך היודע בבירור מה חשוב לו ובוחר במודע כיצד להשקיע את זמנו, מתואר כמי שחי באופן שונה מהותית. לאו דווקא מבחינת הגיל, אלא יותר מבחינת איכות החיים.

מה עושים עם זה בפועל?

אין תשובה אחת שמתאימה לכל אדם. עם זאת, מקובל להציע כמה שאלות שכדאי לחזור ולשאול:

• מה באמת חשוב לכם בחיים?
• האם החיים מתנהלים לפי ערכים שבחרתם במודע או שמא נסחפתם עם הזרם?
• אילו רגעים בשבוע האחרון עוררו בכם תחושה של חיים ולא רק של קיום?
• אילו מילים הייתם רוצים שיסכמו את חייכם בעוד עשרות שנים?

אם תתעלמו מהשאלות הללו, הן לא ייעלמו. הן ימתינו לכם עד שתתייחסו אליהן. עצם השאלה והחיפוש אחר תכלית יקדמו אתכם צעד אחד קדימה לעבר חיים משמעותיים יותר.