"למה לזרוק, נביא ליאהוד": כך נענתה תפילתו של אלקנה בוחבוט בשבי ביום ההולדת של בנו

אלקנה בוחבוט התארח בשבוע שעבר בתוכניתו של רום ברסלבסקי בערוץ 2000, והשניים שוחחו על התפילות שהתפללו בשבי. ברסלבסקי סיפר לבוחבוט על יום שבו ביקש מהקב״ה חתיכת שוקולד. הסיפור הזכיר לבוחבוט בקשה משלו מיום ההולדת של בנו ראם.

"אני אספר לך סיפור קצר, עם החוויה האישית שלי בשבי הנורא. אני לא אשכח לעולם. יום אחד אני יושב כל היום וחושב: 'רק בא לי איזה שוקולד טוב'. אני יושב ומתפלל 'אבא, תן לי שוקולד'״, סיפר ברסלבסקי לבוחבוט.

ברסלבסקי הוסיף: ״שנה שלמה לא אכלתי שוקולד. אני יושב ומתפלל, 'אלוקים, שוקולד, אלוקים'. בדרך כלל אני לא מבקש מאלוקים כלום, רק מודה שנשארתי חי, ובאותו יום אני מתפלל 'אלוקים, תן לי איזה משהו קטן מתוק, איזה כוס תה, שוקולד, תמר, משהו'. אני מתפלל על זה בכל הכוח, וביום שהחלטתי להתפלל, ואני לא יודע למה - פתאום נכנסו, הביאו לי חתיכת שוקולד. וזה רגע שאמרתי לעצמי, 'וואו, אלוקים שומע את מה שאני מדבר איתו'".

"גם לי קרה משהו דומה״, הגיב בוחבוט. "ביום ההולדת הראשון של ראם שחגגתי בשבי, התפללתי לאלוקים: 'רק שיהיה לי משהו מתוק לחגוג איתו'. פתאום המחבלים קראו לי, לאוהד ולבר, והביאו לנו שקית עם הרבה חלוויצות שהתקלקלו, שהם רצו לזרוק. ואז הם אמרו: 'למה לזרוק, נביא ליאהוד'. חיסלנו שם איזה 18–19 חלוויצות ביום ההולדת של ראם. זה בא לי משמיים".

"אלוקים היה איתנו כל רגע ורגע ביום. זה לא להאמין", סיכם ברסלבסקי בהתפעלות. ״כל רגע. כל רגע״, השיב בוחבוט.

בהמשך סיפר בוחבוט על המצווה שליוותה אותו שנים לפני שנחטף: "אני מניח תפילין עוד לפני השביעי לאוקטובר. מבחינתי תפילין זה הטלפון שלי לבורא עולם. מגיל 23 חזרתי להניח תפילין רצוף. היום אני בן 38. ההפסקה היחידה שלי הייתה במנהרות".

"בשבי התפללתי כל יום לאלוקים שרק ייתן לי את הזכות להרגיש עוד פעם את התפילין האלה על היד שלי. שייתן לי את הזכות לדבר איתו. אז הייתי קם כל בוקר, וכאילו קושר תפילין. מאז ששוחררתי אני שוב מניח כל יום תפילין. ואני מציע לכל יהודי לעשות את זה באהבה".

"ביום ששוחררתי ישר שמתי את התפילין עליי, את הטלית. זו הייתה ההרגשה הכי טובה שלי בחיים. נכנסתי למקווה. זו הייתה הרגשה שאין לתאר", הוסיף בוחבוט.

גם את כוס הקידוש שהחזיק אחרי השחרור הוא זוכר היטב: "להחזיק כוס קידוש אמיתית עם יין, ולא כוס חד-פעמית שעשיתי עליה קידוש עם מים. שמרתי אותה במשך יותר משנתיים כדי שיהיה לי עם מה לעשות קידוש והבדלה".

בוחבוט סיפר כיצד שמר שבת במנהרות: "בתוך המנהרות שמרתי שבת. זה אומר לא להדליק פנס בדרך לשירותים. אין שירותים, זה חור באדמה ולא רואים כלום, ולא ללכת למחבל להביא אוכל. בחצי השנה האחרונה קיבלתי על עצמי שמירת שבת ויהי מה. לא הולך להביא אוכל, אני שומר שבת".

"ברוך אתה ה' מתיר אסורים", הגיב ברסלבסקי. ״כל בוקר שאני אומר את זה, וכל ערבית, להגיד 'מתיר אסורים' ו'פודה שבויים', זה תחושה אדירה כל פעם מחדש״.

בתשובה לשאלתו של ברסלבסקי האם היה לו כעס על הקב"ה, אמר בוחבוט: ״לא. אני לא כועס. בן אדם שמאמין, אז הוא מאמין עד הסוף. זה לא 'אני מאמין חצי', 'היום אני אכעס עליו'. היו לי איתו הרבה התבודדויות שם".

"אני נאחז בזה שאם עברתי את זה, הייתי צריך לעבור את זה. אני מודה לאלוקים שאני פה ואני חי, ואני בהודיה ענקית על זה שחזרתי למשפחה שלי", הוסיף בוחבוט.

גם ברסלבסקי שיתף בדברים שאמר לקב״ה בשבי: "ישבתי שם במקומות הנוראיים בעזה, ואני אומר 'אלוקים, אני מצטער על החטאים שעשיתי', ומודה לאלוקים שהעביר אותי כזו מסכת ייסורים גדולה, ואומר תודה על מה שעברתי".