זוגיות

אצל ההורים שלך או אצל ההורים שלו? נשמע כמו שאלה טכנית, אבל אצל זוגות רבים היא מצליחה לפתוח בתוך דקות חשבונות ישנים, רגשות אשמה ומאבקים על נאמנות למשפחה. ככה תעברו (גם) את החגים שלפנינו בשלום

הוא לוקח נשימה עמוקה, לא מוותר בקלות ומתעקש בכל מחיר לסחוט ממך חיוך. אחד מספיק לו. רק אחד קטן ודי! רוצה להבין למה?

יש משפטים שנאמרים מתוך כעס, עייפות או תסכול, אבל נשארים הרבה אחרי שהוויכוח נגמר. הם מחלישים את תחושת הביטחון, יוצרים ריחוק ולעיתים הופכים להרגל שמכרסם בזוגיות. השנה החדשה היא הזדמנות טובה להשאיר כמה מהם מאחור, ולבחור במילים שמקרבות במקום לפצוע

"את לא אשמה בהתנהגות שלו, אבל המפגש איתו נוגע בפצע שקיים בתוכך. אם תעשי שוב אותו הדבר, שום דבר חדש לא ייוולד. אבל אם תסכימי להרגיש את הכאב באמת, משהו חדש יכול להיוולד"

התחלתם עם "סליחה", ותוך שתי דקות מצאתם את עצמכם בריב חדש לגמרי? מסתבר שיש מילה אחת קטנה שהורסת כל התנצלות, ורוב הזוגות אומרים אותה בלי לשים לב

הכלים בכיור שוב מרגיזים אותך? מוצאת את עצמך מתמקדת במה שחסר? שלוש מילים של הכרת הטוב יכולות לחולל פלאים בנישואין שלכם ולהאיר את מה שבאמת חשוב

"כשהיא מסבירה לך מה כואב לה, היא בעצם פורסת בפניך מפה מפורטת: 'הנה, נריה, מפה תגיע אליי'. ובאותו רגע, העבודה שלך היא לצאת מעצמך"

מאחורי החיוך כלפי חוץ והשתיקה ארוכת השנים, מסתתרת מציאות כואבת של אנשים שמגלים כי נישאו לבני זוג על הרצף האוטיסטי. איך נוצרת התופעה, ומדוע החיים בעיניים פקוחות הם ההצלה היחידה?

המחשבה שאולי טעיתי בבחירה שלי בעצם אומרת "הדבר הזה קשה לי מדי, זה לא מה שדמיינתי". אך זוהי הזדמנות, קריאה לשינוי

אפרת ברזל משוחחת עם מדריכת הכלות הבכירה יוכבד בויאר. איך מדריכים? איך בונים קשר זוגי? ומה בין הקשר שבין בני זוג, לקשר שלנו עם בורא העולם?

"לפעמים מאחורי תלונה מסתתרת בקשה עמוקה. לפעמים מאחורי כעס, יש בכלל געגוע כואב. הדרך להחזיר את הקרבה הביתה היא לא לעשות יותר פעולות בעולם, אלא ללמוד איך להיות נוכחים יותר בתוך מה שכבר קיים ביניכם. כי קשר זוגי הוא לא משהו שמסיימים לבנות ביום החתונה; הוא נוצר מחדש בכל פעם"

"אני אף פעם לא מדבר ככה, זה נשמע ממש חשוף", אמר. "נכון. וכשאנחנו חושפים כאב, אנחנו מזמינים קשר. כשאנחנו מבקרים, אנחנו מזמינים הגנה", הסברתי

יום שני, כ' באב תשפ"ו: גם בתקופות של לחץ, הקדישו כמה דקות ביום ללימוד היומי. שתפו משפחה וחברים

השחקן בר ברימר התארח בפודקאסט של איתי סגל ושיתף בפתיחות יוצאת דופן על ההתקרבות לדת בחמש השנים האחרונות, משמירת שבת הדרגתית ועד התפילות

פעמים רבות אנחנו חושבים שהתנצלות היא הודאה באשמה. אבל בתוך קשר זוגי, התנצלות אמיתית היא לא תמיד הודאה במה שקרה. היא קודם כול הכרה במה שהאדם השני הרגיש

לפעמים, אף על פי שהמרפסת יפה, כזו עם פרחים ביום ונרות בלילה, נעים יותר להסתכל עליה בשלמותה דווקא מתוך הדירה, או אפילו מבחוץ, מהרחוב, בזום אאוט. בדיוק כמו המבט על הכנרת

זוגיות היא תוצאה של דרך משותפת, תהליך ארוך, מסע של ממש, של שני אנשים זרים שבוחרים לעבור את המסע הזה ביחד, שנותנים יד אחד לשני בכל מחיר כדי שהשני יצליח במסע הזה

"לפעמים מאחורי נתינה גדולה מסתתר פחד גדול. הפחד שאם לא נהיה בדיוק מה שמצפים מאיתנו להיות, נאבד את המקום שלנו אצל האחר"

תביני, צודקת יקרה. כשהבית הופך לאזור מלחמה שבו הוא מרגיש מותקף ומואשם, האינסטינקט ההישרדותי שלו אומר לו "ברח!"

"אני מאמינה שזה הסיפור שלך, שזה העבר שלך והכל אמיתי. אני רק לא בטוחה שהסיפור הזה צריך להיות גם העתיד שלך": הדרך להפסיק לתת לעבר לנהל את הזוגיות בהווה