משה זיאת

אני יכול להיות מאובחן במחלה כרונית, להתמודד ואף לשבת על כיסא של נכים, ויחד עם כל זה, לוותר על הצביטה בלב, ולחיות כאילו לא נעשה אתי שום דבר בניגוד לדעתי. סיפורו של משה זיאת, פרק 27 ואחרון: עוקד והנעקד והכיסא

"זה ההסבר האמיתי שלך לנהרה השפוכה על פניך? אתה רציני?! כיצד יתכן שאדם נפרד מדבר שיקר לו כל כך, ויהיה צוהל ושמח עם זה?". סיפורו של משה זיאת, פרק 26 - רגע של הרפיה

לא נותר לי אלא להמתין לעיתוי נכון ומדויק להתחיל בו את הפרק החדש בחיי. החופשה ב"בין הזמנים" היתה הזמן המושלם. אלא שאז, חיכתה לי הפתעה. סיפורו של משה זיאת, פרק 25: היום שאחרי

משתוקק כל כך לקיים בהידור "נר איש וביתו", להקים בית נאמן לה' ולתורתו. אך עוד שנה אני כאן. עדיין לא זכיתי לנס. סיפורו של משה זיאת, פרק מיוחד לחנוכה: עשינו לך מנורה

מצד השכל הישר אני מוכרח כרגע להשתמש בכיסא הזה, ואם כך פני המציאות, זאת אומרת שהקב"ה מצווה עלי כרגע להשתמש בכיסא גלגלים. סיפורו של משה זיאת, פרק 24: "ויתנו לך כתר מלוכה"

ישנם רגעים, שהקב"ה מביא את האדם למצב שאין בו שום ניסיון אקטיבי (פעיל), אך מצפים ממנו רק לשתיקה, דומיה, הכנעה גמורה. סיפורו של משה זיאת, פרק 20: "ישב בדד וידם"

דווקא מעומק היגון של הבדידות המרה, מצאתי את שאהבה נפשי. נמלטתי ונזרקתי היישר אל ידיו הטובות של אבא שבשמים, ושם, במקום הנעים והמושלם הזה – מי צריך שותף?! סיפורו של משה זיאת, פרק 19 – אני ולא מלאך

וכאן מגיע הציווי האישי אלי, צא מדירת קבע! צא מהתחושה השטחית והמרירה כל כך. כשאתה חש קבוע לך בתוך מסגרת פלדה שכובלת אותך ללא יכולת לזוז, תבין כי אתה בעצם יושב בסוכה בכל רגע ורגע. סיפורו של משה זיאת, פרק מיוחד לחג הסוכות

אני יושב לי בראש כמעט מורכן, כשהלב רחוק כל כך מהסיטואציה הזאת, מוקף בחברי הוותיקים והקרובים, שכולם כבר התקדמו להם, כל אחד בדרכו, ואילו אני תקוע לי אי שם. סיפורו של משה זיאת, פרק 17 – להתרפק על ההווה

במחשבה ראשונית ושטחית, זה נראה משהו מיותר, או אולי משונה. הרי הקב"ה יודע כל מה שעובר עלי, וגם אני יודע. אז למי מועילים הדיבורים? ואז אתה מגלה את כוחו של הדיבור. סיפורו של משה זיאת, פרק ששה עשר: תדבר איתו

איך יתכן שיבוא "גורם זר" בדמות מחלה כרונית, וינהל לי את החיים, יקבע את לוח הזמנים שלי, יבנה את סדר היום שלי, ישחק בתוכניות ובמשימות שתכננתי כבשלו? סיפורו של משה זיאת, פרק 15: ועל מנוחתם יקדישו את שמך

החשש מהבלתי נודע, ההתכנסות וההסתגרות בבית פנימה וקצב החיים שהואט באחת – כל אלה הלמו את מצבי העדכני ואת תחושתי הפנימית, משרים בי עליזות רעננה ושמחה שקטה. סיפורו של משה זיאת, פרק 13 – רצונך כרצונך

זה היה רעיון גאוני, שנטרל את פחד הגבהים שאפף אותי. כך שהחל מאותו יום פתחתי בלימוד מסכת ברכות. סיפורו של משה זיאת, פרק 12 – דף של ספינה

פתאום אני מבצע שינויים קיצוניים באורח חיי, פותח דף חדש כאילו הייתי נער צעיר ושובב. איך זה יתכן?! סיפורו של משה זיאת, פרק 10 - וירא מנוחה כי טוב

דווקא במצב שבו יש לי כל הסיבות שבעולם, להתייאש ולהתנתק מהתפילה, אני מתעקש להישאר במקום המתוק והקסום הזה, להמשיך להתפלל ולבכות בכל יום מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה בחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 9 – לקחת או לקבל

למרות הקושי העז, והתירוצים הרבים שעמדו לרשותי, מתירים לי בנוכחותם להתפלל ביחידות, לא ויתרתי. מלחמת איתנים התחוללה בכל תפילה מחדש. סיפורו של משה זיאת, פרק 8 – כאילו פדאני

לנוכח עיני הסתחררו מילות הפסוק "כי מנגד תראה את הארץ – ושמה לא תבוא!". דמעה שקופה זלגה על לחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 7 – ההשתדלות כתפקיד

כמה זמן זה ייקח – לא ידעתי. אך זאת היה לי ברור, בסופו של תהליך אהיה אדם בריא לחלוטין, הולך על שתי רגלי. סיפורו של משה זיאת, פרק 6 – יש עם מי לדבר

אני מצאתי את הכתיבה באקראי מוחלט. כתיבה שהובילה אותי בהמשך המסע, אל היכולת להתמודד עם העקרבים הנושכים שבתוכי. סיפורו של משה זיאת, פרק 5 – בין השורות

"זה לכל החיים! כמו לימוד התורה שלכם...". הוא היה אדם שמח ומצחיק, כך שהייתי בטוח שזו עוד אחת מההלצות הלא-מוצלחות שלו. סיפורו של משה זיאת, פרק רביעי: ההווה ניסיון