היסטוריה

האם בפטירת רבי מיימון בשנת תקפ"ז הסתיימה השושלת? לא. אמנם לא נשארו לרבי מיימון בנים, שיוכלו לרשת את מקומו כבן אחר בן, אבל צאצאים אחרים של אבותיו הגדולים המשיכו את המסורת

רבי מאיר שפירא תיאר באופן ציורי את היהודי הנוסע בספינה מאנגליה לארה"ב, במשך שבועיים. כל יום הוא לומד דף, ובהגיעו לארה"ב הוא נכנס לבית הכנסת, ומשתתף עם הלומדים באותו הדף שבו הוא אוחז... סיפור שנשמע דמיוני באותו הזמן, אך תוך תקופה לא ארוכה הפך למציאות

הורדוס הגר עינה ודיכא את העם בצורה הקשה ביותר שידע העם מעודו, ובצורה שאף עם לא ידע שמלך, שהוא כאילו מלך של עם בארצו, לא כובש ולא בן עם זר, ידכא את עם מלכותו באופן מבהיל שכזה

כאשר בני ישראל נענשים על חטאם, והם לא מבינים את הגורם האמיתי לעונש, זה קטרוג גדול שעלול להוביל להמשך העונש. לכן חשוב מאד כאשר מתרחשת, חלילה, צרה, לדעת מי הגורם האמיתי שלה – רצונו של הקב"ה לעורר אותנו

אלפי שנים עברו, עשרות כיבושים ומלחמות על הארץ, ואף אחד לא יישב אותה ישוב קבע, כמו כל ארצות העולם האחרות. היא פשוט נשארה שוממה ברובה הגדול, ולא ראויה ליישוב

ליד קבר רשב"י נמצאת מערת קבורה גדולה, ובה שני חדרים גדולים עם 37 בורות קבורה ומצבות. כיום מוסדרת כניסה, תאורה, מעקות, ומדרגות, ועל השלט כתוב: מערת הלל הזקן. אמנם בעבר היתה המערה מקום עליה לרגל, ונחשבה גם כמקום של ניסים, ויוחסה להלל ולשמאי

בשנת 1837 פקדה שוב רעידה קשה את צפת, אבל הפעם, על אף שבית הכנסת הגדול אבוהב, נחרב, הקיר הדרומי ובו ארון הקודש עם הספר העתיק – שרד

המון המוסלמים הפראים החל להתעלל בגופתו של באטו. נסים שמאמה, שרצה למנוע את החרפה הזו, שלח את משרתיו לזרוק מטבעות מן החלונות, וההמון הניח לרגע את הגופה כדי ללקט מטבעות

המבקר בקבר הרשב"י יראה שם תיבת תצוגה קטנה, ובה חתיכת עץ זית קטנה, ולצידה כתוב "עץ האידרא". מאין באה לשם אותה חתיכת עץ? ואיך היא קשורה לאידרא של רבי שמעון בר יוחאי?

המלך המרושע, שצפה את תוצאות מעשיו, הטמין מאחורי החומות קבוצה של שכירי חרב נוכרים, שנכנסו והרגו בעם. אלפי איש מתו באותו היום

תקופת תור הזהב שתחת הכיבוש המוסלמי תיזכר לדורות כתקופה מיוחדת בתולדות ישראל, שבה קמו לנו גדולי תורה שהנהיגו את האומה ותרמו מחכמתם בכל ענפי המחשבה, החברה וניהול המדינה

עד היום לא סיימו החוקרים והלומדים להבין, לפענח ולתייק את כל החומר מהגניזה. זה למעלה מעשרים שנה ששוקדים על סריקה והעלאה של מסמכי הגניזה לרשת, וגם פרויקט זה עדיין לא הסתיים...

והאירוע הושכח מזיכרון הציבור, לא תועד בספרי ההיסטוריה, וכל הסיפור כולו היה כלא היה. יהדות פורטוגל המעטירה כמעט שלא שרדה כקהילה, וכך נעשה האירוע לבלתי ידוע בספרות ההיסטוריה הכללית

רוב היהודים עמדו בעינויי תופת שקשה לתאר, ולא הודו בכלום. אמנם היו מביניהם כמה שכמעט ונטרפה עליהם דעתם, כך שלא נותרה להם ברירה אלא "להודות" בדברי ההבל שניסו להוציא מפיהם בכוח

בשנת 390 לפני הספירה, ההיסטוריון הרומי ליבי תיעד תקרית של אווזים שהצילו את רומא מפלישת צבא גאלי בקרב על אלייה. פלישתם סוכלה כאשר אווזים הקימו רעש ועוררו את הרומאים הישנים שהדפו את הפולשים

החות'ים בתימן מאשימים את ישראל שהיא ישות מלאכותית היושבת על אדמות ערביות קדומות, אבל יתכן שהם אינם יודעים, כי דווקא הם יושבים על אדמה שבה לפני 1,500 שנה התקיימה ממלכה יהודית גדולה וחזקה, ושמה היה חימייר

כל מרכבה שיוצאת בדרך המלך נעצרת ע"י פקודיו השודדים, תוכנה נשדד, ואנשיה אף עשויים להיפצע או להיהרג. זה כמה פעמים שיצאה משלחת צבאית לאזור, אבל השודדים, שמכירים היטב כל נקיק, ארבו גם להם, וחיסלו אותם עוד לפני שהתחילו להילחם

למחרת ירדה אשתו לאחד המרתפים כדי לחפש דבר מה. המרתף היה חשוך, והיא בתמימות החזיקה בידה נר, כדי שתוכל למצוא את החפץ. אך המרתף שימש לאחסון אבק שריפה! המחסן התפוצץ בקול רעש גדול

שמע על הדבר רבינו ישעיה באסאן, מרבני איטליה, רבו של הרמח"ל, ולא ישר בעיניו. מיד קם וכתב מכתב ארוך ומפורט לחכמי טריאסט, שעם כל רצונם הטוב להרתיע את המבזים את התפילה, הרי שה"עונש" שלהם הוא בזיון גדול מאד – לתפילה, לבית הכנסת, ולעם ישראל, ואפילו חשש סכנה מן הגויים

כאשר יצא מרטין מהמתפרה כשהוא לובש את החולצה, הביט בו הקאפו בפליאה, אבל לא אמר לו דבר. מאותו היום ועד לסוף המלחמה, הפך מרטין ל"אסיר צווארון לבן"