הרש"ר הירש על הפרשה

הגאולה, לפי הרב הירש, איננה מתחילה ביציאה ממצרים, אלא בשבירת תודעת העבדות. לכן התהליך מוכרח להיות מדורג. ניסים פתאומיים בלבד לא היו משנים נפש של עבדים. רק תהליך מתמשך, שבו המציאות עצמה משתנה לנגד עיניהם, יכול לבנות תודעה של בני חורין

פרעה אינו רק רודן פוליטי, הוא מייצג תפיסת עולם שבה האדם נמדד לפי תועלתו הכלכלית בלבד. "הבה נתחכמה לו" איננו רק תכסיס מדיני, אלא אידיאולוגיה של שליטה, של הפיכת אדם לאמצעי

אין כאן מסע, אין חלום, אין אפילו התגלות אלוקית. יש חיים שקטים. חיים פשוטים, ממושכים, נטולי זעזועים חיצוניים. ודווקא השקט הזה הוא המפתח להבנת הפרשה כולה, לאור שיטתו של רש"ר הירש

במרכז הפרשה עומדת גישתו של יהודה אל יוסף. הרב הירש מדגיש כי המילה ויגש אינה רק תיאור פיזי של התקרבות, אלא תנועה נפשית: יהודה ניגש מתוך אחריות. הוא אינו עומד כמתחנן המבקש רחמים, אלא כאדם הלוקח אחריות על העתיד ועל עברו

שינוי השם מ"יעקב" ל"ישראל" הוא שינוי ייעוד. "יעקב" קשור בעקב, בתחכום של מי שנאלץ לעקוף ולהישמר. "ישראל" הוא מי שעומד פנים אל פנים, נאבק בגלוי, ללא ערמה, בשם ה'. עם ישראל אינו עם של תחבולות, אלא עם שנועד להופיע בעולם כעם ה' – גם במחיר מאבק, גם במחיר צליעה

יעקב היה הראשון אשר ביטא בפיו, כי יש לבקש את ה' בבית, הוא הראשון שהגה את הרעיון הגדול: "בית אלהים", "בית ה'", המקום שבו האיש הישראלי נמצא וסביבו חי, חוגג את חגיו ומחנך את ילדיו

מדוע השוני בין שני האחים, יעקב ועשיו, היה ניכר רק בהגיעם לבגרות? הרש"ר הירש על חשיבות התאמת החינוך לדרכו של הילד

הצורה שבה התורה מונה את מספר השנים, מחלקת את חייה לתקופות. לא רצף של מאה-עשרים-ושבע, אלא: מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים. מה מיוחד בתקופות אלו?