גבולות ואחריות מוסרית: פרשת וארא בעקבות רש"ר הירש

פרשת וארא מתארת בהרחבה את המורכבות והקושי שבהוצאת ישראל ממצרים. זקני ישראל ציפו למשיח שיבוא ויגאל אותם ביום אחד. הם לא הבינו מדוע משה צריך ללכת ולשוב אל פרעה, לשאת ולתת איתו, להראות לו אות, ולא בהכרח רואים הצלחה. בתחילה רק מכבידה עליהם העבודה, וגם בהמשך ישנה תנועת מטוטלת של פרעה ומצרים, מתפעלים מהאות או מהמכה, מגלים סדק של הכרה בגדלות ה' – וחוזרים לסורם.

הרש"ר הירש מסביר כי תהליך האותות והמכות הוא תהליך חינוכי־מוסרי רחב, שמטרתו איננה רק לשחרר עם מעבדות פיזית, אלא לעצב תודעה אנושית חדשה, הן בישראל והן במצרים. הגאולה איננה אירוע חד־פעמי, אלא מהלך מדורג של תיקון תפיסות עולם.

כבר בפתיחת הפרשה מודגש הפער בין ההבטחה האלוקית לבין המציאות הקשה שבה שרוי העם. הקב"ה מתגלה למשה בשם הוי"ה, ומבהיר כי האבות לא הכירו הנהגה זו במלואה. הרב הירש מסביר שאין מדובר בידיעה טכנית של שם, אלא בהיכרות חווייתית עם הנהגה אלוקית הפועלת בתוך ההיסטוריה. האבות חיו באמונה שקטה, אישית, שאינה מתנגשת עם מערכות שלטון וכוח. כעת נדרש עם שלם ללמוד מהי השגחה הפועלת בזירה ציבורית, גלויה, מול אימפריה אדירה. זהו מעבר מאמונה פרטית לאמונה לאומית, מאמונה פנימית לאמונה הנבחנת במציאות.

המכות, על פי הרב הירש, אינן פעולות שרירותיות של כוח אלוקי. הן מהוות פירוק שיטתי של תפיסת העולם המצרית. מצרים מייצגת תרבות שרואה בטבע מערכת סגורה, בכוח האדם חזות הכול, ובסדר החברתי הקיים אמת מוחלטת שאין לערער עליה. כל מכה פוגעת בעמוד תווך אחר של תפיסה זו. היא מערערת את האמון באלוהי מצרים, בטבע הנתפס כעצמאי, וביכולת האדם לשלוט במציאות ללא גבול. אין כאן ענישה גרידא, אלא חינוך. העולם אינו סגור, והכוח אינו מוחלט.

עם זאת, רש"ר הירש מדגיש שהמכות אינן מיועדות למצרים בלבד. גם ישראל עוברים תהליך עמוק. שנים של עבדות יצרו בנפש העם תודעה של ייאוש, חוסר אמון בעצמם ובאפשרות לשינוי. כאשר משה מבשר על גאולה, העם אינו מסוגל לשמוע "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הגאולה, לפי הרב הירש, איננה מתחילה ביציאה ממצרים, אלא בשבירת תודעת העבדות. לכן התהליך מוכרח להיות מדורג. ניסים פתאומיים בלבד לא היו משנים נפש של עבדים. רק תהליך מתמשך, שבו המציאות עצמה משתנה לנגד עיניהם, יכול לבנות תודעה של בני חורין.

גם כבדות הלב של פרעה זוכה אצל הרב הירש לביאור מוסרי עמוק. אין כאן שלילת הבחירה החופשית, אלא תיאור של תהליך נפשי מוכר. אדם שבוחר שוב ושוב להתעלם מן האמת, מחזק בתוכו את הנטייה להתבצר. בתחילה הוא יכול לשנות, אך ככל שהוא מתעקש, לבו נעשה כבד, רגיש פחות ופתוח פחות. פרעה הוא דוגמה קיצונית לאדם שמנצל את כוחו כדי להצדיק את עצמו, עד שהוא מאבד את היכולת להשתנות. זוהי אזהרה נצחית: הבחירה החופשית עצמה עלולה להישחק כאשר משתמשים בה כדי לדחות אחריות.

גם ההבחנה בין מצרים לישראל במהלך המכות לא נועדה להאדיר את ישראל כעם נבחר במובן כוחני. להיפך, היא מטילה עליהם אחריות. הם לומדים שהשגחה איננה פרס אוטומטי, אלא תביעה לחיים מוסריים אחרים. היציאה ממצרים תדרוש מהם להפוך לעם שמכונן חברה על יסודות של צדק, חירות ואחריות. הגאולה איננה סוף הדרך, אלא תחילתה של שליחות.

על פי שיטתו של רש"ר הירש, פרשת וארא מלמדת שהקב"ה איננו רק מושיע, אלא גם מחנך. הוא איננו מסתפק בשינוי מצב חיצוני, אלא מבקש לשנות תפיסות, לבנות תודעה ולהניח יסודות מוסריים חדשים. העולם איננו זירה של כוחות עיוורים, אלא מרחב שבו האדם נדרש להכיר בגבולות כוחו ובאחריותו המוסרית. גאולת מצרים הופכת כך לדגם נצחי: שחרור האדם מן האשליה שהוא אדון מוחלט למציאות, והחזרתו למקומו האמיתי כיצור חופשי, אחראי וקשוב לקריאה האלוקית הפועלת בתוך ההיסטוריה.