מיומנה של טלפנית

המקרים האלה פותחים צוהר לתינוקות שנשבו וגילו לראשונה שנשמתם זועקת לאמת. עושים את הצעד הראשון לאמונה בלי ידע, רק כי הניצוץ היהודי בוער בהם ומבקש לתת ביטוי לכמיהה הגדולה לאבא שבשמיים

על אף שהנושא של כלה-חמות בוער וטעון, חשבתי שהיום הוא כבר לא אקטואלי. השיחה הזו, אין ספק, גרמה לי לחזור ולנסות להבין למה לנוסחה הזו יש היסטוריה של קצרים

"רגע, אז אמרת שזה רק ל-18 חודשים, והיום את מחליטה שזה לשנה וחצי?". "בדיוק, כי 18 חודש זה בדיוק שנה וחצי"

אין ספק שעל ההשתדלות שלנו נראה גם שכר, אבל התוצאה היא בידי שמיים, עד הפרט האחרון

תודה, ילדת בוסר עם הסרט והפוני. לפעמים צריך טיפול בשוק כדי להבין שרק מפרח עולה פרי. אולי מישהו ילחש בסתר: "תראו אותה, כמה היא אוהבת את עצמה". אז כן. מי שלא יודע לאהוב את עצמו, לא יוכל לאהוב אחרים

"אני רוצה לעזור לך, בתי היקרה. נגזר עליכם לחיות בחובות, אבל אין לי הגבלה כלל לתת לך את צרכיך בדרכים אחרות. את מגדלת את ילדי, ואני אקל מעליך. את מה שכולם משיגים במזומנים, אפתור לך בצינורות שפע אחרים"

אילולי שלומית, שהוציאה את הסיפור לאור וסיפרה לי אותו באופן אישי, לא היינו מגלים זאת. ודאי לא ממיכל, שלא חשבה לרגע שמעשיה מיוחדים

הבת רצה אחריו בעיניים כלות, וראתה איך הזרם מהיר ממנה, כך שהכפכף נעלם חיש מהר לעבר המדרון שמסתיים אי שם. היא נסערה

"היינו מרוגשים עד דמעות, והודינו לה' כל הדרך על הנס הפרטי והמתוזמן בדיוק מרבי. הבנו שמשמיים הכינו לנו נס מושלם"

תשמור עליה. יש שם אונקיה של זהב טהור, מתנה ממני. נהג עמה בכבוד, ואל תמכור אותה בזול. אני עצמי כמעט השתמשתי בה

דאריה הפרסית מספרת את סיפורו של חג הפורים. האם בסוף השיחה היא גם תתרום לארגון הידברות?

מחשבה מטרידה התעקשה לתפוס את ראשי בלי שליטה. אנו מקבלים סטירות יום יום. אלוקים, מה אתה מכין למחר? עזור לי

מי שרוצה להתקדם בדרך ולהתקרב ליראת שמיים, ניסים לא ישנו לו. מי שמקבל החלטה לחזור למקורות כי זה הכרח המציאות, חייב להתקדם. נס לבד לא יעשה את העבודה

מה הדבר שמשמח את הקב"ה ביותר? מי היו הנערים מהצד השני של הכביש? ומה קורה כשאנחנו לא יודעים לשמוח ביחד?

פרק חדש ומדמם שהחל בהפתעה מוחלטת. בשונה מהאחרים, הוא עדיין לא נקרא בכתב מטושטש על גבי דפים צהבהבים מיושנים. הפעם זה כאן, בצבעוני ובכתמי דם. בפנים מוכרות להחריד

אותו אחד שלא זכה השתוקק רק לעוד כמה שניות בודדות להציל את העולם הזה של משפחתו, ולנו עדיין יש ים של שניות יקרות להציל שני עולמות, הזה והבא

"היום זה לא מוזר. ראית את עובדת הניקיון? היא סגנית נשיא של אחד ממדינות דרום אמריקה. וזה שהתקין מזגן בקומה 5 – הוא מצאצאי בית המלוכה הבריטי". נחמו נחמו עמי

אני בעד ללמוד ולהחכים, אבל תירגעו, אחים. אולי זו תקופה עכשווית. וגורלה של כל תקופה להתפוגג ולרדת מן הבמה כדי לתת לאחרת לעלות

האם גם לנו יש סיפור אישי שיוצר הילה סביב נושא מסוים שחרוט בנפשנו, קדוש מכדי לנגוע בו, שאולי כבר לא רלוונטי? האם אנו מסתובבים עם שקים מיותרים שמכבידים על כתפינו?

הייתי צריכה לעבוד על עצמי כדי לייצב שוב את ביטחוני העצמי שאני מתחילה כשנוח לי, ולא כשנוח לאחרות, ואני מקבלת את החג עם מיטב המאכלים שטובים לי ולמשפחתי

מאותו יום והלאה נכנסו הנערים המוכרים והביאו חברים נוספים, שגם הם בנים של שופטים. הזיק היהודי שנדלק דרש תשובות לריקנות הרוחנית, ולראשונה חשו ב"אמת גדולה" שלא ידעו על קיומה

כשניסו בכוח להסיר, החל לצעוק ולהסביר להוריו שהכיפה זה הכתר של היהודי, והציצית זה בגד מלכות של יהודי, והגננת הסבירה לנו שאנו בני מלכים. אסור להוריד!

כשהיא מגיעה בתפילת שמונה עשרה ל"שמע קולנו...", היא מוצאת את עצמה דוחקת את בקשותיה על הילדים ועל בעלה לזמן אחר, ומתחננת על נפשה שישמור לה האלוקים על האמונה יותר מכול

לעיתים הבחירות טובות, ולפעמים הן מביאות אותנו למקום רע. פה בעולם ניתנת לנו הזדמנות לתקן. במשך חיינו אנו נתקלים בבחירות קריטיות שמנעו אסון ומנגד – בבחירה אומללה שאין ממנה דרך חזרה

בדרך חזור, יפית כבר לא ישבה לידה ולא חיבקה אותה. טלי הביטה על העננים ודימתה לראות את פניה היפות של יפית שלה

סיפורה של יערה, לא חילונית ולא חרדית, שלא הפסיקה לשאול – ועל הקול המיוחד שלה בבחירות האחרונות

כיצד מגיעה אישה לקשר קרוב עם אדם מהכפר הסמוך, ואיך מצליח ארגון הידברות למנוע את הטרגדיה עוד בטרם התחילה?

"תראה, ה', גם אתה קורא לבניך האבודים, אבל בסך הכול מתחשק להם להמשיך לשחק עוד בהבלי העולם. ואתה מחכה ומחכה. אבל הפעם אשתדל להיות שם בשבילך"

לפעמים עדיין קשה לדעת מה להגיב לסיפורים שמגיעים למוקד. מה גרם לתורם להיות לחוץ כשפניתי אליו, ומה שם בעלה של התורמת הקבועה? הסיפורים המפתיעים – טובים יותר, וטובים פחות

איך למען השם אחזור על המילים הכואבות, ועוד אבקש סליחה? האם היא לא תיפגע שוב? ושוב הניסיון היה מעבר לכוחותי הנפשיים