מיומנה של טלפנית: "מה זאת אומרת שאין לי אישיות?"

מילים יכולות להרוג! זו לגמרי לא סיסמה, זו מציאות. קורה הרבה שזוג חי יפה את חייו, ואפילו מעורר קנאה, אבל מתחת לפני השטח יש פגיעות צורבות, ששוכבות במקום עמוק בנפש ולא מגלידות. הן פשוט מכוסות באבק מרוב שנים.

זה יכול לקרות באיזה לילה, שהזיכרון מעקצץ ופורץ מתהום הנשייה, ואז האישה הפגועה מכונסת ורוצה לצעוק. אבל שוב הכול שוקע, עד לפעם הבאה שבה הזיכרון הכואב יציף אותה. היא יודעת שאין לה על מי לכעוס. היא הרי סולחת על הכול כל שנה לפני יום הכפורים...

לקחתי לתשומת לבי את סיפורה של חדווה, שהסתנן למוקד בשיחת ידידות זורמת. תפסתי אותה ביום שבו שלום הבית עבר טלטלה קטנה, והציף אותה בזיכרונות. ואל תחשבו שהיא חיה עם בעלה כברירת מחדל. היא זכתה בבעל מקסים, שדואג לה לכל ורק רוצה שיהיה לה טוב.

היא טיפוס זורם וחייכן, אוהבת את הזולת ותמיד טוב לה עם כולם. הוא עצור יותר, תופס וקולט מדי הרבה עוולות בסביבתו, מגיב בהתאם וביקורתי עד לכאב. הזיכרון שלה ישן מאוד, מהימים שהם היו זוג צעיר.

באחד מלילות הקיץ, בטיול לילי, תוך כדי שיחה קלילה, הוא זרק כדרך אגב משפט שהיא לא תשכח לעולם. "את יודעת, גיליתי שאין לך כלל אישיות. את נטולת אישיות".

"אני, נטולת אישיות?", חדווה הביטה על פני בעלה בהפתעה. תחילה היא חשבה שהוא כועס על משהו מסוים וזו תגובתו, אבל הוא היה הכי שליו ונינוח. הוא אמר זאת בנעימות, כפי שהוא מזכיר "כמה יפה מזג האוויר היום". חדווה הייתה המומה. למה ועל מה?

"מה זאת אומרת שאין לי אישיות?", שאלה אותו, פגועה.

"תראי", אמר בעלה, "אני, למשל, בוחן לעומק את מה שאני רואה, ואני רואה הרבה דברים שאת רואה בצורה שטחית. אין לך דעות לומר על הסביבה. כולם אצלך בסדר. שום דבר לא מוציא אותך מדעתך, וכשאני מסביר לך על עוולות, זה לא אכפת לך, ואין לך מה לומר על כך".

כל הדרך חזרה מהטיול הלילי צעדה לצדו נפולת פנים ופגועה. היא לא סתרה את דבריו, כי הוא נחשב בעיניה לאדם חכם. ואם הוא אמר מה שאמר לא בכעס, לא ברוגזה ולא ברגש נקמה, אלא כמשיח לתומו, מסתבר שהיא באמת חסרת אישיות.

קשה עד מאוד לאדם לשמוע גזר דין על אופיו, סתם כך בשיחת חולין לגמרי נטולת רגש. "הלוואי", הוסיפה חדווה, "שזה היה נאמר בכעס, כי כך לפחות הייתי מבינה שהמילים נאמרו מתוך אמוציות, שאז יש לדון על הדברים הקשים לאחר יישור ההדורים, ולשמוע 'סליחה, לא התכוונתי'".

מאז אותה שיחה אומללה, היא חשה שדימויה העצמי ירד לשפל. כתוצאה מכך היא שיתפה אותו פחות בכל מה שעבר עליה. וכי מה יש לה להוסיף לחוכמתו של בעלה, שיודע ומכיר במציאות יותר ממנה? החיים המשיכו יחדיו, בלי זעזועים אבל עם אישה מחוקה. וכשבעלה ניסה לברר למה היא שותקת הרבה ולא משתפת אותו, לא קיבל תשובה. מה אישה נטולת אישיות כבר יכולה לתת לבעל חכם?

השנים עברו, וגם חדווה גדלה והחכימה. היא קלטה קצת מאוחר שהאישיות שלה גדולה משלו, וזה שהיא האמינה לו היה בעוכריה. כשזה קרה, היא החלה לפרוח, לשתף ולשוחח יותר, מתוך תחושת כוח וביטחון. הפגיעה הישנה והצורבת לא נשכחה, אלא התעצמה יותר, כי על השנים שבהן חשה נמוכה, מושפלת וחסרת אישיות, קשה לה לסלוח.

ואם אתם רוצים לדעת אם היא סיפרה לו על כך – היא מעולם לא הזכירה לו. היא פשוט סלחה. למה? הוא לא יזכור כלל מה שנאמר כבדרך אגב. ומה היא יכולה לדרוש מבן זוג שנאלמה אישיותו באותה שיחה, עד שראה צורך להזכיר לאשתו שהיא נטולת אישיות?

היום היא יודעת שמי שרואה מדי הרבה עוולות, ויש לו תמיד דעות מגוונות על אחרים, ביקורתי מאוד ויוצא הרבה מכליו, הוא חד משמעית עם אישיות נמוכה, שוודאי לא כשיר לדון את האחר.

אז אם אתם מכירים את המציאות הזו, או מציאות דומה חבל שתרגישו רע. יש לכם אישיות מדהימה אם אתם בוחרים להתעלם מצדדים פחות נעימים אצל אחרים, ואם יש לכם המון אהבה לזולת, מטבע הדברים יהיה גם לכם טוב עם כולם.

מאז זרמו הרבה מים בירקון. היא יודעת את מעלותיה, ומה שחשוב בסיפור שלה הוא שבעלה מעריך היום את אישיותה. הוא הבין את המציאות יותר לעומק, ולמד לדון אחרים לכף זכות. אבל את מוסר ההשכל חשוב לה להעביר: לעולם אל תתני לאף אחד להוריד אותך. מי שמנתח את אופייך לרעה, סימן מובהק שהוא נמוך ממך, ואת גדולה ממנו. ועוד דבר חשוב, אם תעמידו מול בן הזוג מציאות של של אוהב ואהוב, אזי המציאות שלו תשתנה בהתאם.