מיומנה של טלפנית: מי זה שמנהל פה את העולם?

לו יצויר שהייתם יכולים לנהל דו שיח עם המשיח, מה הייתם שומעים ממנו?

התורם, שתרם בעבר כמה אלפי שקלים להידברות, הופיע במערכת כאחד שלפי דבריו נבחר  למשיחם של ישראל.

זה היה תורם שרצינו לצרף למיזם תפילין. יצרתי אתו קשר כדי אולי להחזיר את זכותו בשותפות, הפעם בהצבת עמדה להנחת תפילין. את האמת, לא אכחד: היה לי סקרנות עצומה להביט אל תוך נפשו של אדם שמאמין באמת שהוא הוא מושא נפשם של יהודי הגלות שציפו לו אלפיים שנה. זה תועד כפרט שולי, לצד היותו מוסיקאי לשעבר. יתכן שדילגו עליו רק כדי שלא להכניס ראש בריא למיטה חולה.

כבר בתחילת השיחה הוא דאג ליידע אותי שעדיין לא הגיע זמן שיתגלה לעיני כל. אבל הוא קיבל שדר ברור משמיים, ואין לו שום ספק שהוא נשלח לגאול את עם ישראל. הדבר המעכב את הגאולה הוא שאף אחד לו מאמין לו, וזה קשה עד מאוד להיות בודד במערכה. הוא סובל מאוד נפשית. שאלתי אותו אם זה לא יהיה הכי נכון להראות דוגמה אישית ולתרום, ובזה לעשות קידוש ה'.

הוא ענה שכרגע הוא נמצא בקושי כלכלי. התקופה הנוכחית קשה במיוחד עבורו. ממש לא קל להיות משיח שאמור להנהיג את העם. מעבר לכך, הוא גם מנהל את מלחמת חרבות ברזל. הוא חייב להיות דרוך בשטח, ולא להפקיר את המצב.

כשהבנתי שעשיתי טעות ונכנסתי לתוך מבוך נפשי מסובך, בלי כישורים להבנת הנפש, ובפרט נפש עמוסה שנמצאת מעבר לקו,  איחלתי לו הרבה הצלחה, ושיזכה לראות את התגלות מלכות ה' בעולם.

אבל הוא תיקן אותי, שאם העולם לא יכיר בו – הגאולה תתעכב. סיימתי בברכת הצלחה ויישר כוח על תרומתו לשעבר. הוא החזיר לי תודה על כך שאני היחידה שמאמינה בו.

קיוויתי שיזכה להתפכח ולחכות למשיח אף על פי שיתמהמה, ושיזכה להתרפא יחד עם שאר חולי עם ישראל, כפי שהובטח באחרית הימים.

אבל השיחה המשיכה להדהד בתודעתי. כולנו לוקים בתחושת שליטה ובתחושה שאנו מזיזים מהלכים. עם כל האמונה שהקב"ה מנהל את העולם, כולנו לוקים בכפירות קטנות, מי יותר ומי פחות, על כך שאנו העושים, הפועלים, המצליחים.

הילדים מוצלחים – כי אנו השקענו בהם. הצלחתנו לסגור חובות – כי ניהלנו את חיינו בצורה מתוכננת. הצלחנו לקנות את הדירה – כי היתה לנו התבונה לנצל הזדמנויות. הרשימה ארוכה מאוד. אין ספק שעל ההשתדלות שלנו נראה גם שכר, אבל התוצאה היא בידי שמיים, עד הפרט האחרון.

באמת אנו קטנים כל כך, קטנים מכדי להבין עד כמה אנו מנוהלים ולא מנהלים.

דוגמה מפתיעה עד כמה אנו "כגמול עלי אמו", היא ספור עם תובנה עמוקה, שמלווה אותי שנים רבות. זוג מהמעגל המורחב של מכרינו, כל אחד מהם בא מרקע מנוגד לשני לחלוטין, מה שיצר גם הרבה קצרים בחיי הנישואין. הבחורה הגיע ממשפחה חסכנית מאוד, וכל דבר היה מתוכנן, ההוצאות הכספיות היו מוקפדות ומתועדות. לעומת זאת, הבחור הגיע ממשפחה זורמת, שמעולם לא עשו חשבונות בפרטים של היומיום. אין ספק שתקלים רבים עברו ביניהם. בעוד היא הייתה מנהלת את הכספים ורואה בעין זועפת את ההתנהלות הכלכלית של בעלה, הוא ממש לא הבין את העלילה. הרי צריך לחיות! הוא מעולם לא התנסה בחיים של דקדוקי עניות.

כשהוא קנה ממתקים לשבת, היא לא הבינה למה הוא לא עושה סקר שוק לפני כן. כשבעלה קנה לה מתנה וגילה לה את המחיר, היא הזדעזעה מהעזות להוציא סכום כזה. איך לא חשב שהאיזון העדין בין ההוצאות להכנסות הולך להתערער?

השיחות ביניהם כללו הרבה הערות על ההורים. היא הייתה מרבה לזרוק שאלות לתומה: איך הוריך הפזרניים, שלא שומרים על כספם, יוכלו לחתן את כל האחים והאחיות שלך? תראה כמה הורי מחושבים, ולכן זכו לחתן את כולם בכבוד. הם הרי ידעו להתנהל בשכל.

בעלה בתחילה לא ידע לענות. היא הרי אמרה דברים של טעם, שאי אפשר להתווכח עליהם. הוא גם ידע שאביו באמת נדיב יותר ומחושב פחות, ואין לו חסכונות שמורים. באמת, איך הוריו יעברו את המשוכה של חיתון הצאצאים? אבל לאחר שנים, כשאחיו ואחיותיו נישאו בכבוד, בלי שאחד מהם נאנק בחובות, למרבה הפלא, הסתבר שהם מבוססים כלכלית הרבה יותר ממנו. הם נוסעים לחו"ל לעיתים קרובות, והוריו הצליחו לשפץ את דירתם לדירת פאר. התיאוריה הכול כך הגיונית שאשתו דגלה בה פשוט התפוגגה. היא הפכה לחומר ביד היוצר. ברצותו משנה והופך הכול על פניו. וכשהשגחתו מעל הטבע, אז אחד ועוד אחד לא חייבים להיות שניים.

היום הם כבר לא מזכירים את השיחות ההן. הקדוש ברוך הוא נתן להם דוגמה שהסירה את כל הקושיות. הוא נותן לאלה שיודעים ומקפידים לנהל את כספם בתבונה ועובדים עם רשימות מדויקות, את הנצרך במדויק. ולפזרנים הוא נותן יותר, כי הם זקוקים ליותר...

ולסיום, אנו לא מנהלים את המלחמה, ואפילו את מלחמת הקיום הקטנה שלנו. תפקידנו כן להשתדל להיות מתוכננים כפי יכולתנו, אבל להאמין באמונה שלמה שהתוצאות הן בידי שמיים.