מיומנה של טלפנית: זהירות, שביר! על יחסי כלה וחמות

השיחה הכואבת עם יסמין תפסה חלק נכבד ממחשבותי. התרומה שלא נעשתה, באמת כבר לא שינתה את המאזן. כל מה שיכולתי לפעול באותם רגעים זה לתת לה אוזן קשבת ולב מכיל. היא סיפרה על הקצר הקשה בינה, כחמות, לבין כלתה, למרות ההשקעה והאהבה שהיא מרעיפה עליה.  וכל זה כדי שהכלה תועיל בטובה לבקר יותר מאשר פעם בשנה. בנוסף, בעת הביקור הנדיר היא עוטה על פניה את החיוך הכי ממיס ומאיר, למרות הפגיעה הקשה הנצרבת בלבה. הכלה פשוט לא אוהבת ומעדיפה לא לבוא, ואף מסיתה את בעלה כנגדה. כשניסיתי להבין מעט על מה ולמה, קבלתי תשובה שזה הנתון בינה לבין הצעירה מאז ומתמיד.

על אף שהנושא של כלה-חמות בוער וטעון, חשבתי שהיום הוא כבר לא אקטואלי, כי ברור שהפקנו לקחים, ואנו חכמות יותר, או לפחות יודעות לגהץ את העניינים. השיחה הזו, אין ספק, גרמה לי לחזור ולנסות להבין למה לנוסחה הזו יש היסטוריה של קצרים.

מלבד מה שנכתב או נאמר על החמות במשך כל הדורות, היא זכתה בכל התארים הלא מחמיאים, לדוגמה: קפדנית, חטטנית, בעלת עיני נץ, קנאית, מעירה, פוגעת בכוונה, פוגעת לא בכוונה, אבל זה יוצא לה יותר מידי, שמה עלי פוקוס כדי למצוא את המעידה הכי קטנה שלי, בוחנת אותי ללא הרף, והכי מרגיז – מגיעה לביקור בלי להודיע.

ברור שאני לא מכלילה, ויש נהדרות ומקסימות ומסורות ואוהבות, וגם התארים מהקטע הקודם השתלבו איך שהוא בבן אדם נחמד שרוצה בטובת הזוג הצעיר.

לדעתי, לחמות של היום אין זמן לשבת על כיסא מלכות ולבחון את נתינותיה-כלותיה. היא אישה עובדת, עסוקה באין ספור מטלות, והיא עצמה כלה של חמותה. היום היא נזהרת לאין ערוך. היא מזמן ירדה מהקתדרה ומצטופפת בינות לבנות ולכלות, מאזינה לשיחותיהן וצוחקת למשמע בדיחותיהן. בנוסף, היא גם גילתה שהרבה יותר נחמד להיות ידידותית ולהעלים עין. בינינו, זה הרבה יותר קל.

חמות! זהירות!

זה יכול להיות מסוכן מאוד. את ברוב המקרים לא תהיי ידידה במובן המלא. למה, את שואלת?

לשונך ומבטך עדיין משמשים כלי נשק רב עוצמה. כי את חמות! את לא חברה. את לא רק רוצה בטובתה ובטובת בנך. את אולי נהדרת וטובת לב, רמה אחת מעל כולם, אבל את נמצאת במקום שבמילה, יכולה לסכן את הבריות.

היזהרי שהידידות העמוקה שרכשת עם הכלות, לא תרדים אותך. את יכולה לזרוק לחלל האוויר מילה, הכי ידידותית מבחינתך – אבל לא תדעי איזה חץ מורעל שלחת לתוך לבה של הכלה שלך. זו שאת אוהבת בכל לבך.

תמדדי היטב את מה שאסור לומר לכלה ומה שמותר לומר לבת שלך, עצמך ובשרך. זה יהיה אותו משפט, אבל הוא יתקבל שונה כל כך, עם פירושים מנוגדים לחלוטין.

את, למשל, שולחת קציצות בשר. הבת שלך תברך אותך בכל לבה. הכלה תודה לך, ויחד עם זה תתחיל לפרש פרושים שרק היא יודעת את פשרם. היא עלולה להגיע למסקנה שכיוון שהגעת לבקר אתמול בצהרים, וראית שהיא הספיקה לבשל לילדים רק מרק ירקות מהיר, הגעת למסקנה מהירה שכלתך לא יוצלחית, לא מסוגלת לדאוג לנכדיך, ולכן נאלצת כבר היום לשלוח קציצות.

הכלה מלבישה את הקטנה בטוב טעם, לטעמה, ועד שהיא מגיעה לביקור, היא קצרה בדרך מחמאות לאין ספור על הבגד העדכני של הזאטוטה. את בוחנת את הנסיכה הקטנה ונהנית לראותה, אלא שבסוף את מוסיפה בקלילות שכאן בצוואר היית מוסיפה איזו אפליקציה, לשלמות ההופעה.

מיד גלגלי המוח מתחילים לעבור, בטראנס של טורבו, לכיוון שלא חלמת. ואם את, חמות יקרה, היית יכולה לחזות בסרט שעובר לה בראש, היית מתעלפת.

זהו, תמיד היא תעיר לי (מתי זה קרה לאחרונה). היא עדיין מרגישה שאני לא יוצלחית, אני אמשיך להיות כישלון בעיניה. היא בטח ממשיכה לרחם על הבן שלה שנפל בפח...

את מתארחת אצל בנך בליל שבת. כלתך הגישה מנה אחרונה מעשה ידיה להתפאר. את מלאה מסעודת השבת, אבל עושה מאמץ לאכול כדי להחמיא. בקושי הצלחת לאכול שליש, על אף שהטעם משהו.

שוב גלגלי המוח של כלתך עובדים לכיוון המקובל. היא לא סיימה את מה שהכנתי, זה סימן שהיא לא אוהבת את זה. אפילו שהיא החמיאה. אם זה היה ערב לחיך, היא הייתה מסיימת ולא משאירה שני שליש. שוב היא מרחמת על בנה שצריך ליפול על אחת כמוני.

את מציעה לכלתך את עוזרת הניקיון שלך, אבל החסד הזה יהיה עטוף בעלבון על כך שכשבקרת אתמול, זה קרה ברגע שבו נכדיך השאירו את הסדר והניקיון בשפל חסר תקדים.

הדבר הבלתי נסבל עד כדי בכי יהיה, אם תתחילי לשבח בהתלהבות את הנכדים מהכלה השנייה. אז מרב כאב וקנאה היא תשתוק, אלא אם כן היא חזקה מספיק כדי לחייך ולזרוק מילה או שתיים. גם זה יהיה בחנק רב. את לא תביני מה קרה לה. הרי הסיפור החמוד על הנכדים שלך שווה לפחות חיוך.

אולי קצת הקצנתי עם כלה רגישה, אבל את, חמות, תלמדי לקרוא נכון את הכלה. "זהירות, שביר!". הכלה היא כלי שביר, עשויה מזכוכית שוויצרית עדינה. כל תזוזה עלול לשבור משהו. היא לא הבת שלך, שעשויה מעור פיל ויודעת, אחרי הכול, שאת אוהבת אותה ללא תנאים. מה שאין כן כשבתך מתארחת אצל חמותה. שם היא משילה באחת את העור המחוספס, ועוטה את הקרום השביר שאולי כבר צבר סדק אחד או שניים.

תלמדי להוסיף תמיד מחמאה. השתדלי שהיא תהיה אמתית, ולעולם אל תספרי לכלתך על נכדיך מהמתחרות האחרות בעיניים נוצצות. תצאי ידי חובה במשפט או שניים, כבדרך אגב, כשלחוץ לך ביותר.

ואת, כלה יקרה, חמותך היא בן אדם כמוך. היא באמת אוהבת אותך. היא גם יודעת שהשגיאות שלך לגיטימיות. גם היא עשתה שגיאות, גם היא נלחצה מחמותה. היא מבינה אותך היטב. אולי היא עצמה הייתה גרועה הרבה יותר. ותלמדי שאת אולי לא מנוסה כמוה. אתם, כזוג, כמו תינוק שמתחיל ללכת, וחמותך מבינה, ואולי נהנית מהשגיאות הראשונות שלך. היא פשוט רוצה לעזור לך.

החליטי מהיום לפרש כל מה שחמותך תעשה, תאמר או תחשוב – לחיוב. אם היא תשלח קציצות, זה כיוון שהיא אוהבת אותך. אם היא תעיר על הבגד, זה מפני שטעמה האישי לא קשור אליך. אם היא תלחש משהו באוזנו של בעלך, זה ממש לא עליך, ואולי התפעלה ממך והעבירה לו. ואם בעלך אוהב את העוף שלה, זה הכי לגיטימי שבעולם. בעלך גדל בבית חם. ואם את רוצה להיות חכמה – התחילי להחמיא לה בכל ביקור, ולא חסר על מה.

כשזכית בבעלך, קיבלת את חמותך משמיים בעסקת חבילה. בעלך לעולם לא יקבל מילה קשה שתגידי על אמו, גם אם את הכי צודקת בעולם, כי חמותך, לגביו – היא האמא היחידה בעולם.