מיומנה של טלפנית בפורים: "חנוכה כבר ירד מהסולם?"

באווירה פורימית, אני מגישה לכם שיחה שהיא אוסף של פניני הומור שהצטברו במוקד לאורך זמן, והעלו חיוך.

*

שעה: 11 בבוקר.

"שלום לך, לקראת שבת נלכו ונלכה. מה שלומך?".

"ברוך ה', מי זה?".

"זו נעמה מהידברות, מה שלומך?".

"כל כך מוקדם אתם מעירים בני אדם?".

"סליחה. פשוט כבר 11. רציתי רק להזכיר לך ששוחחנו על כך שתשתתפי אתנו בסיוע להצלת תינוקות מהפלה. את זוכרת?".

"לכמה זמן התרומה?".

"למשך שנה וחצי".

"רגע, אז אמרת שזה רק ל-18 חודשים, והיום את מחליטה שזה לשנה וחצי?".

"בדיוק, כי 18 חודש זה בדיוק שנה וחצי".

"אה".

"את ביקשת שוברי דואר, ושלחתנו לך. האם יצא לך לתרום מאז?".

"עבר כבר התוקף, לכן לא שילמתי".

"לקראת שבת לכו ונלכה יקרה, לשובר אין תוקף, לכן אפשרי בכל עת להפקיד אותם".

"אה".

"אבל נשמח מאוד אם תוכלי לעשות זאת באשראי".

"את לא תאמיני, אבל היום הכלב שלי, שיהיה בריא, אכל לי אותו".

"אכל את האשראי???".

"כן".

"ואין לך אחר?".

"יש לבעלי, חנוכה. כבר הסברתי לכם שהוא אחראי על התרומות, ותדברו אתו".

"ניסינו פעמים רבות, אבל תמיד אין לו פנאי, כי הוא על הסולם".

"תנסו אחר הצהרים".

אחר הצהרים

"שלום, חנוכה, מה שלומכם?".

"ברוך ה', מי זה?".

"מהידברות".

"אני על הגג, אולי עוד שעה".

"חנוכה, רציתי רק להודות לך, ולשאול לגבי התרומה שדברנו עליה".

"אתם תמיד מתקשרים כשאני על הסולם".

"אבל ניסינו בוקר, צהרים, אחר הצהריים וערב, ותמיד אתה על הסולם או על הגג. יש מצב שנוכל לדבר על הקרקע?".

"אני אחזור אליך".

לאחר חודש.

"שלום וברכה. אני מדברת עם חנוכה?".

"את מדברת עם פסח".

"סליחה. אולי התבלבלתי?! נדמה לי שבפעם שעברה דברתי עם חנוכה?".

"לא התבלבלת. אני פסח, הבן של חנוכה. המתיני. אני קורא לו".

המתנה...

"שלום, חנוכה, אפשרי רק לשאול אם ירדת מהסולם?".

"יש לך מזל, הרגע עמדתי לעלות שוב".

"יש לנו כרגע מקרים דחופים להציל חיים במחלקת אמ"א".

"אני פחות מתחבר לחיים. יש משהו שאפשר לתרום לנפטרים?".

"כן, יש אברכים שלוקחים על עצמם לומר קדיש 11 חודש מיום הפטירה במהלך השנה ראשונה".

"אם כך, מצוין. הייתה לנו עובדת פיליפינית מסורה מאוד, ואולי כעת זו הזדמנות להעניק לה מתנה  אמיתית ולעשות לה תיקון נפטרים".

"אבל זה עניין יהודי, והיא, מסתבר, לא יהודייה".

"אבל למה? לא מגיע לה? היא הייתה קשורה אלינו מאוד, השקיעה באמא שלי, והיא נפטרה לפני מספר ימים".

"תיקון נפטרים זה מושג יהודי".

"האפליה הזו לא מקובלת עלי. אני דורש שתקבלו את השם שלה לתיקון נפטרים. השם שלה הוא מלינה בת מליסה".

"זה בתרומה של 180 ש"ח, רק ל-11 חודש. מעבירים זאת לאברך, שלוקח על עצמו לומר קדיש 11 חודשים מיום הפטירה".

"למה רק 11 חודש?".

"כך מנהג ישראל".

"בשביל העובדת הסיעודית המדהימה הזו אני מעגל לשנה".

"אני אצטרך פרטי אשראי".

"אני אתייעץ קודם עם לקראת שבת לכו ונלכה. תתקשרי בעוד שבוע".

לאחר שבוע

"חנוכה נמצא?".

"הוא על הסולם".

"נשמח אם תואילי לקחת ממנו את מספר הכרטיס, ונחזור אליך ביום ראשון".

"לא מתאים לי. ביום ראשון אנו נוסעים לילדים".

"אולי בשני?".

"אני עסוקה".

"יום שלישי?".

"במועדון".

"יום רביעי?".

"אני בפיזיותרפיה".

"יום חמישי?".

"אני מתכוננת לשבת".

"יום שישי?".

"אני מטיילת עם הכלב, ומקבלת את בעלי, שהיה על הגג כל השבוע ויורד לקראת שבת".

"אם כך, נשארה רק שבת. ושבת זו שבת".

"בשבת אני נחה סוף סוף מכל הטלפונים".

*

השיחה הסתיימה. הרמתי ידיים. מאז אני מדלגת על השילוב של חנוכה, שבת ופסח. אלא אם כן הם מופיעים בפורים.

פורים שמח!