מיומנה של טלפנית
מיומנה של טלפנית: מה קורה להורים שהילד שלהם נעלם?
"תראה, ה', גם אתה קורא לבניך האבודים, אבל בסך הכול מתחשק להם להמשיך לשחק עוד בהבלי העולם. ואתה מחכה ומחכה. אבל הפעם אשתדל להיות שם בשבילך"
- נחמה פריליך
- כ"ד אלול התשפ"ב
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)הרידינג. לא העליתי בדעתי שאירועי היום יחרטו בלבי ויובילו לשינוי בחיי", כך החלה ריקי לספר לי בהיותי במוקד הידברות.
"המסע עם ילדי, כשאחד מהם בעגלת תינוק, החל בהליכה איטית ומהנה לאורך הטיילת. הבטנו משתאים בגלי הים השוצפים שהכו על המזח והתיזו רסיסי מים שנשטפו חזרה אל הים. פלאי הבריאה והים השרו גם עלי, כמו תמיד, השתאות על מים אדירים מלוא כל העין אשר נעצרים בדיוק בקו שקבע להם הבורא כנאמר "גבול בל יעבורון".
"החלק הנוסף והעיקרי של היציאה היה מתקני השעשועים שהציעו לילדים שפע אטרקציות. מובן שכאן התמקמנו היטב, כשילדי רצים ומטפסים על המתקנים השונים. באותן דקות הרהרתי על התעוזה לקחת 5 ילדים, עוללים רכים כשאחד מהם בעגלה, ופשוט לצאת לבדי, ללא עזרת בעלי, שהיה עסוק בעניינים חשובים יותר. הסביבה הייתה עמוסה בהורים ובילדים, והרדיוס הרחוק יותר, שלא לדבר על נחל הירקון הנושק לים, היה ממש מרחק נגיעה מאתנו. נתונים אלו גרמו לי לחשש מה, שזחל באיטיות במעלה גרוני. יחד עם זה, קריאות השמחה וצווחות ההנאה של עוללי השרו עלי רוגע והצליחו להשקיט את ניצני החרדה שאחזו בי. אלו היו דקות שבהן חשתי כאמא הטובה בעולם. עובדה היא שתפסתי יוזמה ואומץ, הצלחתי לאסוף את אפרוחי היקרים ולהעניק להם יום גדוש בשמחה. היום זו תהיה הצלחה מושלמת לאמא שחושבת על ילדיה ולא על עצמה.
"לאחר שעתיים של חוויות שהאמנתי שיתפסו חלק נכבד ממחשבותיהם ימים רבים, החלטתי שהגיע הזמן לצאת חזרה לביתנו. השיבה לעיר מגורינו הצריכה מאתנו עוד הליכה לתחנת האוטובוס ונסיעה מעייפת, בהתחשב בנתונים של האחריות והמסע שלקחתי על שכמי. התארגנו לקראת יציאה, אבל אז התברר שהדס בת ה-3 נעלמה. קראתי לה בחיבה, האמנתי שעוד רגע קט יופיע ראשה המתולתל מאיזו פינה נסתרת של אחד המתקנים הפזורים פה לרוב.
"'הדס! הדס!', קראנו כולנו, אבל לא היה מענה. לא נורא, חשבתי, מן הסתם היא נבלעה בין המוני הילדים. פקדתי על ילדי לשבת על הספסל ולא לזוז עד שאחזור. עברתי בין הילדים והמתקנים, אך ללא תוצאה. החשש שתפס אותי עוד קודם החל לטפס מעלה, כשהוא חונק את נשימתי. איזה פחד, אלוקים, מה אעשה אם לא אמצא אותה? חשתי רעדה אמתית, כי מה אם היא החליטה להתרחק? ומה אם החליטה הקטנה לטבול מעט בירקון? הפעם הפחד והאימה ניכרו היטב בפני, שכן קבלתי הצעות נרגשות לעזרה. מבקרי המקום החלו לעזור בחיפושים, וחלקם הציעו שהם עצמם ישמרו על ילדי, כדי שאוכל להסתובב ולחפש היטב ברדיוס הרחב יותר.
"התקשיתי לנשום, אבל הצלחתי להמשיך בחיפושי ולהתפלל שהנה עוד רגע קט אראה אותה מול עיני. בעודי עולה על הגשר ומייחלת עד דמעות לה' שישמע תפילה לעני ויציל אותי מתרחישים איומים, הבטתי אל מי הירקון שנשקו לים שמראם הפסטורלי הפך בעיני לאיום מוחשי ביותר. לפתע, בהבזק של רגע, קבלתי הארה משמיים, עלה בדעתי משהו שלא חשבתי עליו קודם. התחלתי לדבר עם הקדוש ברוך בשפתי - אם אני הקטנה איבדתי את בתי אפילו לשעה קלה, כמה סבל זה גורם לי. איזה פחד משתק, אין אומדן לתחושות קשות של אמא ברגעים אלו. אז מה אתך, ה'? כמה בנים איבדת? אלפי בנים עזבו אותך. אתה מחפש אותם, כי אין אפשרות לאבא לוותר על מישהו. אתה קורא להם בקולך, אבל הם כבר רחוקים. אני מביטה מסביב על הבנים היקרים ללבך, כמו שכתבת 'בנים אתם לה'...'. האם חשבתי איזה צער זה גורם? האם העליתי בדעתי איך השכינה בוכה על ילדיה שעזבוה לאנחות? אלוקים, לו רק תיתן לי למצוא את בתי שנעלמה, אני מבטיחה שאשתדל ללכת לחפש את ילדיך שאבדו. ולו רק למען ילד אחד שיחזור אליך. אני מבטיחה שאשתדל בכל לבי.
"לפתע ראיתי את הדס יוצאת בטבעיות וברוגע מתוך מתקן המגלשה הגבוה. רצתי אליה וחיבקתיה. 'הודו לד' כי טוב!', קראתי ברגש ובשמחה שפרצה מלבי ההומה. שאלתי אותה, 'האם שמעת שקראנו לך במשך דקות ארוכות?'. 'כן', ענתה הקטנה. 'אז מדוע לא ענית?'. 'כי התחשק לי לשחק עוד במגלשה'... כך השיבה הפעוטה, בלי להבין מה בדיוק גרם למהומה הגדולה.
"המשכתי לדבר אל בורא עולם. תראה, ה', גם אתה קורא לבניך האבודים, אבל בסך הכול מתחשק להם להמשיך לשחק עוד בהבלי העולם. ואתה מחכה ומחכה. אבל הפעם אשתדל להיות שם בשבילך. אלוקים. לו בניך האובדים היו מבינים קצת יותר שיש להם אבא שאוהב אותם, שמצפה בכיליון עיניים לשובם, לתת להם משהו טוב יותר, אמתי יותר, לבטח היו עונים לקריאתך, כמו שכתוב "השיבנו ה' אליך ונשובה". הם לבטח היו חוזרים, ופוסקים ממשחקיהם. הפעם אשתדל להיות שם כדי להשיב בנים רחוקים לצור מחצבתם. אולי דרך הסיפור שלי הם יבינו במשהו של משהו מה אתה מרגיש, וכמה זה נורא שהם רחוקים. כמה כאב שאין לתאר כלל בשכלנו הדל, אתה חש כל רגע ורגע".
היום ריקי זוכה לעסוק בזיכוי הרבים. שעות רבות ביום היא מקדישה להחזיר בנים אובדים לאביהם שבשמים.
ואתם, תורמים יקרים, לא עומדים מנגד. השותפות שלכם מצטרפת לצער השכינה, וכל בן השב אל אביו שבשמים, שלכם הוא.
חותמים על שטר שותפות עם הרב זמיר כהן, זוכים במיליוני הזכויות לשנה הקרובה ונחתמים בעז"ה לשנה טובה ומתוקה. לשותפות לחצו עכשיו כאן