מיומנה של טלפנית: "עכשיו את מבינה למה אני קוראת לדירה הזו 'דירת הנס'?"

זה היה בעת נפילת הטילים במלחמת חרבות ברזל. זהבית נמה את שנתה בביתה שבקומה רביעית בשעה שנשמעה אזעקה מחרידה שיש בה הכוח ליישר עקמימות שבלב. היא פקחה את עיניה וראתה את בעלה ממהר למצוא את נעלי הבית, וכבר יוצא לעבר הממ"ד . היא שמעה את בעלה קורא לה למהר, אבל משום מה, כושר השיפוט שלה שקע עדיין בשינה עמוקה, ולחש: המשיכי את שנתך הקסומה. כבר עברו כמה ימים של נפילת טילים. זה קורה רחוק מפה, וחוץ מזה, לכל כדור יש כתובת. אין מצב שהוא הולך להתביית בשטח. את חייבת את המנוחה. לפני שסיימה לשמוע את הקולות הרגועים שמעה צעקה מחרידה.

"קומי הרגע, אנו בסכנה!". האם זה בעלה שצועק לה לקום? מעולם לא הכריח אותה כלום. מעולם לא הרים את קולו. מה קרה לו דווקא היום? הם כבר היו בסרט הזה. הם בטח יתבשרו, כמו תמיד, בחדשות על טילים שנפלו במקומות רחוקים.

זהבית לא יכלה להתעלם מקולו של בעלה ומחרדותיו, וקמה בזריזות, תוך שבעלה מזרז אותה וסוגר אחריהם במהירות את דלת הפלדה של הממ"ד.

באותה שנייה נשמע פיצוץ עז. רעם אדיר שלא דמה כלל לנפילות מהימים האחרונים. זה היה קרוב מדי. אולי יותר קרוב מקרוב. זה היה מעל ראשם. הנשימה נעתקה באחת, החיוורון פשט על פניהם. הם רק חיכו בפחד לנפילת הבניין, מה שנראה לרגע שהולך לקרות. לאחר רגע של דממה נשמעו זעקות וצעקות בדירות הסמוכות וברחובות מסביב.

לאחר שייצבו את נשימותיהם ווידאו שהם חיים וקיימים ללא שריטה, והחדר עומד על תילו, פתחו את דלת הפלדה ולא האמינו למראה עיניהם. הרצפות כוסו בשכבה עבה של חול ואבנים, תמונות נתלשו, כסאות נפלו, וילונות נקרעו, ספרים פוזרו ותריסים עפו לכל עבר. הם דילגו לאט מעל הפוגרום מסביב. כשנכנסו לחדר שינה, עמדו נטועים באימה. התקרה נתלשה ונפלה בעוצמה על מיטתם.

אילו נשארה לישון... אילו לא שמעה לקול בעלה... "ברוך שעשה לי נס במקום הזה...".

*

על הנס המופלא הזה סיפרה לי זהבית ממקור ראשון במוקד הידברות. "היה לנו נס גלוי בדירה הזו. אומנם יצאנו מביתנו לזמן מה עקב השיפוצים, אבל מבחינתי זו דירת נס. כדי שתביני על מה אני מדברת, נתחיל את הסיפור מהתחלה".

זה התחיל כשזהבית, אישה לא צעירה שכבר חיתנה את ילדיה, ישבה ודנה עם בעלה על ההתראה שנתן להם בעל הדירה השכורה, אחת מכל 11 הדירות שעברה בחייה. בעל הדירה ביקש מהם לפנות את הדירה תוך חודשיים, כי יש לו קונה רציני. הם ישבו שפופים. הידיעה הכתה בהם בזמן שלא מוכנים כלל. זה אומר שוב לחפש דירה לשכירות, להעביר תכולת דירה ממקום למקום. הם כבר לא צעירים, ומי מדבר על כסף. הדבר האחרון שהפיל אותה זה ששוב יתריע בהם בעל הדירה הבאה לצאת. אין לה כוחות הנפש. לא הפעם. היא מרגישה שלא תעמוד בזה.

היא הודיעה לבעלה שאין יותר מצב להיכנס לדירה שכורה. הפעם זו תהיה דירה שלהם. הם הולכים לקנות דירה. בעלה הביט בה מופתע. "על מה את מדברת? את יודעת היטב את מצבינו הכספי, ואת יודעת שאין מצב לקנות דירה. נחפש ביחד משהו שיתאים לשנינו". זהבית נענעה בראשה לשלילה. הפעם לא. לא עוד.

לאחר חילופי דברים שכל אחד משדר בהם בתדר אחר, יצא בעלה מהבית כשסימן שאלה גדול מלווה אותו.

מה קרה לאשתו, שתמיד הייתה חכמה ובעלת תבונה?

זהבית ישבה על כיסא הנוח שבמרפסת. אי אפשר לומר עליה שהיא לא מבינה עניין. היא מבינה היטב את בעלה, אבל החליטה שגם אם הפעם שוב אין האפשרות הכספית, יש לפנות אל ריבונו של עולם. היא תדבר אתו, הפעם בשיחה אמתית וברצינות גמורה. היא עצמה את עיניה ונשאה אותם מעלה.

"ריבונו של עולם. אתה יודע היטב כמה קשה לנו עם דירות שכורות. עברנו כבר 11 פעמים. כמה עושר יש לך בעולם. אתה בראת את הכול. יש לך מיליארדים של דירות בעולם. אין לך בשבילינו דירה אחת? רק אחת, שתהיה שלנו, מכל האין ספור שלך שיש לך? לא שכורה, אלא דירה לכל החיים. ומה אתה חושב שנעשה שם? בעלי מקדיש את חייו ללמוד את תורתך, וקירות בית ייספגו אותם. למענך אלוקים, בבקשה.

"ואם כבר אתה נותן לנו דירה, בבקשה, שתהיה בעלת 5 חדרים, שאוכל לארח היטב את ילדי. שתהיה בקומה רביעית, עם נוף ומעלית. ואם כבר, אז שתהיה בסביבה הקרובה, למשל ברחוב המכבים. שם תמיד חלמתי לגור. זה מקום שמתאים לי. ואם כבר, אתה בטח תוכל לסדר שנמצא דירה עם תכנון כמו שאני חולמת שתיראה.

"תודה, ה'. אני יודעת שתמלא את בקשתי. הרי רק אתה יודע כמה אני זקוקה לדירה הזו, ורק אתה היחיד שיכול למלא את בקשתי, בשבילך".

זה היה שיח הכי אמתי של זהבית באותו ערב, מול השמים המעוננים. אלו היו עננים שלא הצליחו להסתיר את העוצמה הגדולה שם למעלה, שיודעת, מקשיבה וממלאת משאלות. את הקב"ה, שלא חייב לנו כלום, אבל שומע תפילה וקרוב לכל הקוראים לו באמת.

לאחר כמה ימים של חיפושי דירות וייעוץ קבלת משכנתא, החלו שניהם לדדות ברגליהם מהצעה להצעה, שלא ענתה לדרישותיה של זהבית. בכל פעם הביט בעלה בעיניה, וראה שמשהו בה מתחולל ומשתנה. היא לא מוכנה לרדת מהעץ גם בקנית דירה, והיא מחפשת אולי מה שאין, ומה שאין ביכולתם להשיג.

יום אחד היא ראתה מודעה על מכירת דירה בקומה רביעית ברחוב המכבים. היא הזעיקה את בעלה שימהר לבוא ולראות.

זהבית, כבתוך חלום, מתבוננת סביב ומשתאה על הדירה. היא מוכרת לה מאיזשהו מקום. זו בדיוק הדירה המופיעה בחלומותיה. זו הדירה עם המעלית והנוף. היא סימנה לבעלה שזה חייב להיות שלהם.

כשניסו לקדם את העסקה לחוזה קנייה, אכזב אותם המוכר כשאמר: "מישהו לפניכם כבר נתן הסכמה לקנות, ואין לי ברירה, אצטרך למכור לקונה הראשון. זהבית לא האמינה שזה קורה לה. כשיצאו, אמרה מיד לבעלה: "זה חייב להיות שלנו. זה בדיוק מה שרציתי". בעלה שתק. כאב לו על כך שאשתו לא מסוגלת לקבל את הגזירה. הוא בלע את הגלולה המרה, אבל זהבית סירבה ואמרה: "אתה תראה. בסוף זה יהיה שלנו".

למחרת התקשר המוכר והודיע להם "בואו מהר, המוכר הראשון ירד מכוונתו לקנות, ואפשר לעשות זיכרון דברים".

"רכשנו את הדירה, ואנו חיים בה עד היום", הוסיפה זהבית. "הנס במציאת הדירה היה מיוחד ומוחשי כל כך. פשוט הזמתי דירה כרצוני – וקיבלתי. לגבי נס ההצלה, הקב"ה העניק לי את חיי במתנה אך הפעם שילמתי ב-3 חודשי גלות. כעת את מבינה למה אני קוראת לדירה שלי דירת הנס?".

אכן זהו נס מכל כיוון, וראוי הוא לפרסום שיהדהד עוד שנים רבות, משתי סיבות:

1. לפרסם מהי כוחה של תפילה ממעמקי הלב.

2. ומהי עוצמתה של השגחה פרטית.