קורונה, השגת את המטרה. למדתי. את יכולה בבקשה ללכת?

את...

שנכנסת לחיינו

לכאורה, בלי הכנה, בלי תכנון, בלי שום סיבה.

נכנסת בשקט לסין, ולנו זה היה נשמע רחוק.

בסוף גם הגעת אלינו, לישראל.

עצרת לנו את החיים.

חדרת לנו לפרטיות.

הרחקת אותנו מההורים, מהסבים והסבתות, מהדודים והדודות. מחברים וחברות.

עצרת את האירועים והבילויים.

לך,

אני רוצה להגיד כמה מילים...

למדתי.

למדתי להודות. אבל לא להודות סתם ככה, כמו תמיד. באמת להודות מכל הלב שיש לי למי להתגעגע. להעריך את האנשים שאני אוהבת, ועכשיו רחוקים כל כך.

כי יש כאלה שאין להם למי להתגעגע גם בלי המגיפה הזו.. הם לבד.

למדתי להעריך את צוות המטפלים בגנים. תמיד הערכתי כשהיתה חופשה, אבל עכשיו, כשזו חופשה לזמן בלתי ידוע... מעריכה יותר.

למדתי לאהוב את הילדים שלי. לאהוב יותר. כי אנחנו ביחד. ונכון, קשה, ולפעמים לא קל, אבל זה לא מובן מאליו.

יש כאלה שבבדידות עכשיו היו מתחננים לכמה קטנטנים שימלאו להם את היום...

למדתי להתפלל, לא כמו תמיד. לא כמו כל הזמן. להתפלל באמת, גם סתם כך באמצע היום...

למדתי לשמוח שאני בריאה. שהמשפחה בריאה. כי זה לא מובן מאליו. ויש אנשים שעם המגיפה שמשתוללת דואגים גם לבריאות הכללית...

למדתי להיות רגועה, כי הלחץ רק גורם לפחדים. פחדים מביאים לחולי. להשתדל להיות במחשבות שמחות - זה המוטו שלי.

למדתי לעבוד על מידת הביטחון והאמונה שהכל לטובה. יש מישהו שמנהל את העולם. הוא בחר להשבית עולם שלם, מדינות שלמות, ארצות וערים שלמות. השמים שובתים. לשנות סדרי עולם. לסגור את כולם בבתים. להשבית אירועים. בילויים. טיולים.

אז אין ספק שהוא שומר עלי ויודע בדיוק מה טוב בשבילי!

אז אולי זה לא כל רגע ולא כל הזמן, ולפעמים האויב(היצר)הרע מנסה לחדור פנימה.

אבל בהחלט נכנסת לי לתודעה.

השגת את המטרה!

למדתי.

אני מודה יותר,

אני מעריכה יותר,

אני שמחה יותר,

אני מתפללת יותר,

אני רגועה ומשתדלת לקבל באהבה!

את יכולה ללכת בבקשה, ולפנות את הדרך לגאולה ברחמים?

מצפה לגאולה,

פריאל בדחה