הטור המאויר לימי הקורונה: כשהילדים יצאו לחופש הגדול 3 חודשים לפני הזמן

אנחנו נמצאים ממש בתוך ההיסטוריה!

המאורע ששינה את כל חיינו!

הילדים יצאו לחופש הגדול שלושה חודשים לפני הזמן!

וכל זה מבלי לראות באופק איזשהו תאריך בלוח השנה שאפשר לסמן בו "וי גדול" - "חזרה ללימודים!".

שלום, אנו משפ' קוֹרוֹנָצְקִי. אנוכי, אשתי ועוד חמישה ילדים (שהיו בריאים) מלאי מרץ ומשוועים לחידוש כל שהוא, אחרי שהספיקו לספור את מספר הבלטות בכל חדר וחדר ועשו סיום על קריאה של 101 פעמים של הספר "איפה פינוקי?". לשם שינוי עשינו להם טיול בחצר הבית וחקרנו חיפושיות וחלזונות... את הטיול בנושא "הנמלים השחורות" נשמור לשבוע הבא, מי יודע עוד כמה זמן המצב יימשך... אך כאמור, מרבית היום אנו מסוגרים בתוך הבית, והמצב כפצצה מתקתקת.

לפעמים זה נראה כ"תיבת נח", שבחוץ מתחולל מעין "מבול" ללא אפשרות לצאת! ומבפנים נמצאות ה"חיות": אני ממש כמו העורב, כאשר אשתי שולחת אותי לזרוק את האשפה, אני מרגיש חופשי ומתגנבת בי מחשבה אולי אפשר לברוח. אשתי, כמו היונה, בכל פעם שהיא פותחת את המקרר יש לה משהו אחר בפיה! הילדה הגדולה מתלוננת כל היום על שעמום, שנשמע כמו קרקור הצפרדע, הילד השני בן החמש מכרסם כל היום כמו עכבר, התאומים בני השלוש נמצאים אי שם למעלה, תלויים בין שמיים וארץ על הארונות כמו שני קופיפים קטנים, והתינוק בן השנה וחצי נובר בפח שמתחת לכיור כמו חתול אשפתות.

איפה נח כשצריך אותו?!

אם זה כמו זמן המבול - ארבעים יום - אני מוכן לחתום עכשיו!

אבל אחרי הערכת מצב, זה נראה שזה דומה יותר לזמן השעבוד במצרים...

בשארית כוחותי חשבתי, אולי ננסה להכניס במצבנו קצת עבודת ה'. שמעתי שבזמן של ביאת משיח, עבודת ה' האמתית תהיה בתוך הבית, עם האישה והילדים. כאן אפשר לבחון באמת את מידותיו של האדם, כי בתוך הבית אי אפשר לרמות ואי אפשר לעשות הצגות! כאן, ממש בין ארבעת הקירות, מתגלה האדם כמו שהוא באמת, עם הכעסים, חוסר סבלנות, אגואיסטיות... ולשמחתנו כאן ממש אפשר גם לעשות את השינוי הכי גדול!

 "תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ" – הצלחת בתוך הבית, תצליח גם בחוץ!

ב"ה ננסה לשדרג את מצבנו הרוחני בעבודת המידות אל מול שלל האתגרים העומדים לפנינו ב"עידן הקורונה", בזמן שכל בני הבית מכונסים יחדיו בתיבה קטנה.

יהי רצון שנזכה ע"י עבודה משותפת לעשות את ביתנו כבית מקדש, ולבבותינו כקודש הקודשים. אמן.