כרכרות פאר לתינוק, חתונות מפוארות: הרהורים כואבים בעקבות רמת החיים הראוותנית

"כמה מוזר. לוקחים תופעה קיימת, חיה ופועמת, הרסנית והורגת, ושולחים אותה לספרי ההיסטוריה. כן, זה קיים. יש עדיין מקומות בעולם בהם הקומוניזם עדיין לא פג תוקפו. כולם 'שווים אותו דבר" העשיר כן ירבה, והדל – אבוי אם ימעיט. כולם, כולם שווים, כלפי מעלה. כולם עשירים", פותח הכותב את דבריו.

"אנשים מאבדים את חייהם על מזבח החברה, במובן הנפשי, או הפיזי, או שניהם. כי כדי להיות 'שווה' בשוק.

"הם צריכים "לשווק" את עצמם בהתאם לכולם, וה'כולם' הזה הוא עשיר, יש לו בגדים מפוארים לכל טקס, והכל אצלו נוצץ, מבריק, מעוצב ועצוב.

"אוי. כמה עצוב. כי ביום שאחרי, האשראי לא עובר במכולת, וטלפונים מתחילים להגיע מהבנק, וההלוואות מתחילות להתגלגל.

"ולילד יש טיול בבית הספר, וצריך לשלם 20 ₪. מה, הם השתגעו שם? מאיפה יהיה לי 5 ₪? ואז הילדה המתוקה של שבוע שעבר, שעכשיו נהייתה אשה בטקס מלכותי, מרהיב ומהודר, מתועד היטב בכל זווית אפשרית, מתקשרת: 'אמא, יש לך אולי בשבילי 2 עגבניות ו-2 מלפפונים? וקצת פרוסות לחם, ואולי 2 ביצים לחביתה?'", ממשיך הכותב לתאר בשנינות כואבת.

"ואמא מתפלאת כל כך: 'הרי היחידה ששכרנו בשבילכם צמודה למכולת. מה הבעיה בשבילך להיכנס למכולת?'

"'לא, אמא, זה לא זה… פשוט אין לי שקל בארנק!' (הממותג כמובן)

"ועדיין כולם ממשיכים לרקוד בחתונות מפוארות כמו גביר העיירה, וכל המוסיף לא גורע,

וכולם לובשים בגדי מלכות לכל אירוע,

וצועדים לעבודה וללימודים ממותגים כחוק,

ורוכשים כרכרות פאר לתינוק,

ומשפצים, ומעצבים, ועצובים, ומתעצבנים,

ו – אוי! שוב המיגרנה ---

אבל אין לי כסף אפילו לאקמול,

העיקר אנו במדינה סוציאלית, כלומר: לכולם אין. ממש שוויון!

לצחוק או לבכות? תשאלו את 'כולם' מה הוא פסק...", מסיים הכותב את דבריו, ומשאיר את כולנו עם הרבה חומר למחשבה.