לזאת שסטרתי לה בים

היי, את.. יכול להיות שאת לא זוכרת, אבל לפני כמה ימים נזכרתי במעשה מביש ביותר שעשיתי.

היום אני בת 30, נשואה ואמא ל-3 ילדים, ב״ה. תוך כדי ערסול הרך הנולד, אני מסתכלת בראי, ופתאום, משום מקום (או יותר נכון - מהמקום) אני נזכרת במקרה שקרה בקיץ לפני כ-15 שנה.

הייתי בגיל הטיפש עשרה, פשוטו כמשמעו. נסעתי עם חברותי לחוף הים הנפרד בהרצליה. לפחות הוא היה נפרד, יאמר לזכותנו. התיישבנו על החוף ונהנינו מהשמש, ופתאום את הגעת, עם עוד חברה או אחות. ילדה תמימה בערך בת גילי, עם שמלת בגד ים ובעיקר עם יראת ה׳. בתמימותך רצית להאיר את עיני בענייני צניעות, וכנראה שהדרך בה בחרת לעשות זאת לא  מצאה חן בעיני. על כן, ברוב טיפשותי ובמצח נחושה, פשוט סטרתי לך.

סטרתי לך?! זה באמת קרה? אני תוהה לעצמי. כן! בלי להתבלבל, סטרתי לך בפנים. אולי חשבתי שזה מצחיק? אולי חשבתי שאני מגניבה? אולי ראיתי יותר מידי טלנובלות? אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, ואני לא בדיוק זוכרת איך זה הסתיים. אך היום, כשאני כבר אישה בוגרת וברוך ה׳ בתהליך של תשובה, אני יודעת בברור שעשיתי לך עוול, שהלבנתי את פנייך בפני רבים, ושמעשה כזה פשוט לא עושים.

כשנזכרתי במקרה התמלאתי בבושה ובחרטה. ניסיתי להיזכר בכל כוחי, מי את? מה היה סוף הסיפור? האם אי פעם עשיתי תשובה על כך? וגם אם כן... האם את הצלחת לסלוח לי?

אני יודעת שאין מקרה בעולם. הקב״ה השתיל לי את הזיכרון הזה כדי שאעשה עם זה משהו.

הדבר הראשון שעלה לי לראש זה להשתמש בפלטפורמה של הידברות ולנסות למצוא אותך דרך הכתבה הזאת. כבר ראיתי בעבר מכתבים מסוג זה באתר הידברות, וחשבתי ששווה לנסות. בכל אופן, כרגע זו האופציה היחידה שאני מכירה. אני משגרת את המכתב בתקווה שתקראי, תזכרי ותצליחי לסלוח לי.