עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: אני מוקצה

מעשה שהיה במדרשיה לבעלות תשובה...

זמן הדלקת נרות, הדירה מצוחצחת, ולפתע נשמעת צעקה: "אני מוקצה! אני מוקצה!!!".

ותהום הדירה... ותבואנה כל הבנות... ויתגלה מחזה שכזה: בוכייה הבחורה...

"הדלקתי את הנרות עם הנר, והוא דולק, ואני בשבת – ועכשיו אני בסיס לדבר האסור. מה אעשה? לכבות לא אוכל, לעזוב לא אוכל...".

ויעוצו עצות רבות, עד כי הוחלט פה אחד להניח את הנר בשינוי, ותשקוט הארץ.

*

סיפורים על בעלי תשובה יש בלי סוף כנראה. הנה עוד אחד שקיבלתי השבוע.

חברה שלי שהתחילה לחזור בתשובה שאלה אותי: "בתחילת שמונה עשרה כתוב 'יתכופף עד שיתפוקקו עצמותיו', נכון?". אז היא אומרת לי: "תקשיבי, אני מתכופפת, ולא שומעת 'קנאק'. זה אומר שלא התכופפתי מספיק? כאילו, זה אומר שאני צריכה להתכופף עוד? כי אני לא שומעת 'קנאק'. זה קשור אלי? כאילו, משהו לא בסדר איתי שלא מתפוקק לי?".

*

הסיפור הזה דווקא לא על בעלי תשובה, אבל משעשע באותה מידה.

פעם הלכתי עם חברה שגדלה בבית דתי, אבל פשוט, לבית כנסת אשכנזי.

כשיצאנו מבית הכנסת ניגשה אלינו אשה, ושאלה "איפה הם אוחזים?". עניתי לה שהם ב"לכה דודי".

אחר כך החברה אמרה לי שמזל שעניתי לה, כי היא כמעט ענתה לה: "הנה, אוחזים פה בידית...".

*

והנה סיפור שיעשה אתכם רעבים: כשחזרנו בתשובה וערכנו את ליל הסדר הראשון לפי ההלכה (או לפחות לפי מה שכתוב בהגדה...), הגענו סוף סוף ל"מוציא מצה".

כולם כבר היו רעבים מאוד, אבל אמא שלי לא הרשתה לאכול יותר מחתיכה בגודל... זית.

"עכשיו תתאפקו ותאכלו רק חתיכה קטנה, 'כזית', ואחר כך בסעודה תאכלו כמה מצה שתרצו".

*

ועוד אחד אחרון להיום: כשאבא שלי הלך למקווה לראשונה בחייו בערב שבת, העיר לו מישהו שיש לו שעון על היד.

אבא שלי ענה: "זה נגד מים"...

*

מחכה לעוד תגובות וסיפורים מכם!

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il