טורים אישיים - כללי

"נראה שתרומות הכליה שרווחות בחברה הדתית מגיעות מתוך אתוס, כמו אלו שהסתננו בעבר לסלע האדום וחזרו עטורי תהילה", טוענת כתבת 'הארץ' בטור פוגעני והזוי. מיכל אריאלי בתגובה פותחת צוהר קטנטן לעולמם של תורמי הכליות – עולם מופלא של הצלת חיים

הפרשיות בראשית-נח-לך לך הן חטיבה אחת של הדרכה עמוקה לתחילת השנה, כיצד להשאיר את הנשמה בחיים

חוה שמילוביץ בשיעור מרתק בהשראת פרשת לך לך: כך תוכלי לשחרר משקעי עבר, ולצעוד לעבר מימוש הפוטנציאל הנשמתי שלך

קראתי על הפרויקט בעלון הידברות, ולא העליתי על דעתי שתוך זמן קצר אהפוך להיות חלק ממנו. שולי שמואלי מספרת על אתר 70 שאלות קשות ביהדות, הדרך אליו – והתוצאה המדהימה

שיתוף מתוך הקליניקה: איך אני מאזנת את העומס, ושומרת על רוגע פנימי ועל יציבות רגשית, בכל מציאות?

"יש נשים שממש בוכות בתפילות, יש להן מעיין של דמעות", אמרתי לבתי, זו שכן באה איתי לתפילה בסך הכל בת שתיים עשרה. "כיף להן", היא ענתה בתגובה

תגידי... מה חשבת לעשות עם כל הגדוּלה הזו? לשמור אותה רק לעצמך? לא חבל? אישה גדולה - מגדלת. מה שאת - עשי לאחרים

"כשחושבים על זה ברצינות - זה חתיכת ניסיון", אומרת ורון, "להיות תלויה, להרים עיניים לשמיים, לזכור שכלום לא שלי". צפו

בכנות מיוחדת, חושף הרב שמואל פולק את שנות נערותו ובחרותו, וקורא לכל אחד מאיתנו: "הקב"ה לא לקח אוסף של בעיות ועשה מזה משפחה ותקע אותך שם. יש לקב"ה תכנית אישית איתך, עם הנשמה שלך"

"כל המדיניות המלטפת לא מביאה ליטוף מהצד השני", אומרת ורון, "זאת תוצאה של תרבות. המדיניות הרכרוכית של משטרת ישראל מביאה עוד אלימות". צפו

ויעקב הלך לדרכו - ההליכה הזו שמתארים היא הליכה לא פשוטה, מניסיון לניסיון", אומרת ורון, "כל אחד עובר כמה מיני תלאות - קצת כמו יעקב אבינו". צפו

השנה הזו היא שנה חדשה לגמרי, ויש לנו אולי שליחות חדשה, וגם כוחות חדשים. השנה הזו תגלה לנו למה אנחנו מסוגלים

מתחילים את השנה בהשראת פרשת בראשית: חוה שמילוביץ עם טיפים להתחלות חדשות

כשאת גדלה בגוף, ברור לך שאת קונה בגד במידה מתאימה ולא לובשת את הבגדים שקטנים עליך, נכון? עשי כך גם ברוחניות, בידיעת דברי התורה, הכרת המקור לאורחות חייך

שירי פריאנט עברה למושב אמיד בצפון וראתה איך לכולם סביבה יש בתים מפוארים ורק היא חיה ביחידת דיור צנועה עם הרבה חובות ומעט מאוד כספים. היא כבר התחילה לחשוב שזה הגורל שלה, עד שגילתה ש...

"תשמעי, אני בשוק. איזה מזל שהתקשרת! מה שאת מספרת הוא פשוט נורא. בחיים לא הייתי פוגעת בך ככה! אני מצטערת! אני אספר לך מה באמת היה מהצד שלי, ותביני"

בניתם מנהרה, התעסקתם עם לוגיסטיקה הנדסאית מורכבת. איפה נכשלתם? ביום שאחרי! יצאתם החוצה לדרור ולא מצאתם מלפפון וגזר לאכול. לא מצאתם קורת גג? זו הבעיה שלכם? כל הומלס מצליח לאלתר לעצמו איזה חורשה או יער להתמקם בה. להחביא עשר טון חול הצלחתם, וכמה ופלים לא הבנתם שעליכם לקחת איתכם?!

לקראת יום כיפור, שירי פריאנט עושה חשבון נפש עם האישה שילדה ונטשה אותה

למה חשוב ליצור חזון להרזיה? איך יוצרים את החזון? והאם הבעיה שלך היא חוסר התמדה וכוח רצון? מה שהמוח מצייר הגוף מייצר

עד לפני 10 שנים היא הייתה מוכרת כזמרת ושחקנית, הופיעה בערוצי תקשורת, ואז בבת אחת עשתה מהפך - חזרה בתשובה, החלה להופיע לנשים בלבד וללוות נשים בערבי הפרשות חלה וערבי העצמה. הדס אפיק פגשה את אורה יסכה (אוריין רייס לשעבר) בראיון מרתק

רק עכשיו, בזמן הספונג'ה והמאבק בלכלוך עיקש שנדבק לרצפה במטבח, הכתה בי ההבנה שהנה, שום דבר לא יכול להיות לרעה, גם הרע ביותר. רק שלא תמיד אנחנו זוכים לראות זאת

"אין לנו הבנה בחשבונות שמיים", אומרת ורון, "מה זאת היתה הנשמה הזאת של בראל ואיזו שליחות היתה לה כאן". צפו

הגעתי להבנה שנכון שזה אופורי ונחמד לנסוע לראש השנה לבד, אבל זו גם "עבודה", ויש כאן אפילו סוג של "שיווין זכויות"

חוה שמילוביץ במסר מתוך פרשת נצבים: בכל מצב בחיים יש ברכה. כיצד תוכלי לבחור בה?

"אחים שלי, יש לנו הכל, צריך שיהיה לנו אותו ואת השם יתברך. אל תאמינו לכותרות, זה הכל כדי להסיר לנו את המסכות מהעיניים. צפו

לפעמים קורה לנו שאנחנו מרגישות מנותקות. מעצמנו, מהקרובים לנו ומכל מי שסביבנו. חיות, אבל במצב 'אוטומט'. בלי שמחה, בלי משמעות. מה הפתרון? דיבור אחד של אמת. חיה הרצברג בטור מרגש של "שער הלב"

"גם הראש השנה שלך. אני רוצה אותו בדבש. לא רק בתור תחליף לא הכי מוצלח למרוח על החלה. אני רוצה ערבית בדבש, שחרית בדבש, תקיעות בדבש. בכיות ונדנודים של הילדים בדבש. שעון שבת שלא עבד ליומיים בדבש. הכל דבש. מותר לבקש, נכון?"

מהו התפקיד המיוחד של האישה? מדוע עלינו לשמוח בעבודות הבית המרובות ובגידול הילדים, על אף שאין לנו זמן להתפלל?

חייתי בסרט הזה שנים. תמיד חיכיתי להעלות עוד תמונה כדי לקבל עוד לייקים, עוד מחמאות. הייתי עטופה בכ"כ הרבה קליפות, שטבעתי בבוץ של עצמי ולא ראיתי כיצד אני יוצאת משם, כאילו הלכתי עם עיניים קשורות. אך היום בו לבשתי בגד צנוע היה היום בו הוסר הכיסוי מעל עיניי, וסוף סוף חזרתי לראות

מכירות את זה שאתן באות לדבר עם ה', הכי אמיתי שיש, אבל לא מפסיקות לשפוט את עצמכן על המקום שבו אתן נמצאות, ובאותה נשימה צועקות לגאולה? אז זהו, שלא ככה נגאלים. חיה הרצברג בטור מחכים שילמד אתכן איך לקבל ישועה