טורים אישיים - כללי

אני לא רגועה. אני לא רוצה להתעלם. אבל אם להיות כנה, לשמוע את הסיפור שוב ושוב, ולהתעניין בפרטים לא חשובים, לא באמת עוזר. וזה גם לא ממש הופך אותי להיות חלק. יש הרבה שאני יכולה לעשות ולהשפיע, אבל זה במקומות אחרים לגמרי

"אם רק הייתי מביט בעיניים חומלות יותר": מתי עצרנו לאחרונה כדי לכוון את מערכת המשפט הפנימית שלנו? צפו

כמות האורחים בחג מלחיצה אתכם? יש לנו פתרון מושלם שיעזור לכם לעבור את תקופת החגים הלחוצה והעמוסה עם חיוך על הפנים

חוה שמילוביץ מסבירה איך להתרפא בעזרת חיבור לבורא, ואיך למשוך על עצמך שנת בריאות איתנה

ובכל שנה, כאשר אני נכנס לכיתה ביום הראשון ורואה את ההתרגשות של הילדים במציאת המקום, אני מיד מזהה אותו

השאלה העומדת בבסיס המחאות והטענות נגד הציבור החרדי היא בסוף ובקיצור אחת: “למה בכלל צריך להיות דתי?”. ולשאלה הזו לא יועילו סרטונים על אחוז המתגייסים והעובדים שבעלייה. לא יועילו הנתונים על ארגוני החסד המתנדבים

למה בכלל צריך לדעת את גובה הריבית? אנחנו ממילא במינוס, מה אנחנו כבר יכולים לעשות? למה לנו להכניס את הראש במושגים פיננסיים? אנחנו גם ככה עסוקים. 3 סיבות למה זה חשוב

אני לא לבד. מישהו הולך אתי, לצדי, וחולק את כאבי. מישהו דואג לי שם למעלה, ושולח מלאכים טובים ללוותני בדרכי פה, למטה. היש גורם הגנה משמעותי מזה?

זה בדיוק עניין האמונה בה', שנתן לנו את זכות הבחירה מבלי שנדע את תוצאותיה עד שנגיע אליה בזעת אפינו, ועניין האמונה בעצמינו, שנצליח להתמודד עם המחירים להחלטות מורכבות שנקבל

ככה הייתי קוראת להן, לדמעות מסוג בכי כזה. בכי מפויס. בכי מתוק, כנוע. כמו בכי ראשון שיוצא לאוויר העולם שמחכים לו 9 חודשים. בכי של ילדה שחוזרת למקורות, לאבא. תלויה אך ורק בו שיושיע אותה

"היו עוד דברים בחיים שלך בהם הואשמת, שלא קשורים לאמא שלך בכלל, והרגש הזה הפך להיות רגש שעצם ההתעסקות איתו עזרה לך להרגיש יותר טוב קצת, כי הנה, לפחות את מרגישה רע, אז בטח זה עוזר איכשהו"

מילותיה של חברתי מתנגנות בתוכי ומאירות את כל ישותי. היא צודקת. איך לא הבחנתי עד כמה ה' אוהב אותי? למה איני זוכרת את הניסים שעשה ועושה אתי? הוא באמת עוטף ומרפד לי את הדרך

התעלומה של בית הכנסת 'זכרון משה', הסוד שמאחורי המעקים ברחוב סורוצקין והסיפור שממנו התפעל האדמו"ר ממודז'יץ: סיפורו של אדם גדול, ששם לב דווקא לנזקקים ולאנשים החלשים

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו

"המורה, אני לא אוהבת את השם", לחשה לי בעיניים דומעות תלמידה צדיקה אחת. איך יוצרים את הקרבה הזאת?

צריך הרבה מזל משמיים כדי לפעול נכון בכמה חזיתות. אמנם הבית שלנו בשלום, אבל בראש שלי יש תמיד מלחמה. כי חינוך זה לא משחק ילדים

אני מאחלת לכל מי שקוראת וקורא את המילים האלו: שלא תבינו, שלא תדעו, שלא תרגישו איך זה להתמודד לבד גם בחופש הגדול

הדור הזה צריך הכנה רחבה יותר ועמוקה יותר, לא רק לנישואים - למערכת יחסים זוגית, אלא לכל מערכות היחסים בחיינו

חוה שמילוביץ בתפילה מיוחדת לימי החופשה. מומלץ לשמוע בכל בוקר, ולעבור את החופשה בשלום

בימים טרופים אלה נראה שהמחלוקת תופסת חלק נכבד מחיינו, וללא כל סיבה אמיתית הנראית לעין. ערב תשעה באב תשפ"ג – טור מלב כואב

מזכירה לעצמי שקרו גם ניסים בדרך, ומשחזרת רגעי השגחה פרטית. אני מרבה במנוחה וברביצה, ובכל זאת... רוב הזמן – מרגישה נורא

זוהי תפילה לשלום ואחדות, לאהבה ללא תנאי, לדון לכף זכות בעומק

"יהיה בסדר", הם אומרים. "בחודש הבא יכנס יותר / נוציא פחות", הם מרגיעים את עצמם. ובסוף? בסוף הם דופקים אצלנו בדלת המשרד, זועקים נואשות שנעזור להם להתמודד

חוה שמילוביץ מסבירה את הפן הפסיכולוגי של תשעת הימים ושל העצב והאבלות שבהם. איפה נמצאת השמחה הפנימית הרגילה שלנו בימים אלה?

פשוט שכחנו שאמורים להיות לנו חיים יפים. שכחנו, או לא ידענו, שאנו אמורים לחוות שנים של נחת ושלווה. לא העלינו על דעתנו שאין צורך להיות סחוטים ושחוקים

נוצר מצב שיש פעמים שאנשים, נשים וגברים, משתמשים במושגים האלו כדי לתאר חוויות קשות שלהם בתוך מערכת יחסים, אך בפועל, לא מדובר במערכת יחסים מתעללת

להיות בהוויה של חיבור לעצמך, לומר מילה ולהיות נוכחת בה באמת. אם את אומרת לחברה שלך "יקרה", תבדקי אם היא באמת יקרה לך. אם לא, שימי delete

בעלה התקשר יום אחד רק כדי להגיד שהוא רואה שינוי עצום, ושהבית נרגע משמעותית. ואם כבר, אז הוא מבקש שאפנה אותו לאיש מקצוע, כי גם לו יש "כמה דברים שצריך לעבוד עליהם"

ימי בין המצרים הם הימים בהם עם ישראל עושה חשבון נפש פרטי וציבורי – מה גרם לנו להיות בגלות, ומה הדרך לצאת ממנה. אז על מה נחשוב השנה?

לא ידעתי שצריך לגלות רגישות לאחר, אבל לא במחיר הכחדת הרגשות והתחושות שלי עצמי. לא ידעתי, שאם אדע, אוכל להפסיק לרַצות ולהתחיל לרְצות