טורים נשיים
הילד שלך שובר לך את הלב?
כמה קל ליפול במלכודת הזאת ולהרגיש שהילדים צריכים לרפא את הפצעים שלנו, לתת לנו את הכוח שחסר בנו. אבל, אם נסתכל רגע בכנות במראה, אז לא
- אביטל אוחיון
- י' טבת התשפ"ב
(צילום: shutterstock)
שבוע שעבר. תחילת סדנא. ככה זה נשמע: "לפעמים אני אומרת לבן שלי: מה חטאתי? איפה טעיתי? הריתי אותך, קמתי אליך בלילות, רצתי איתך באמצע הלילה לרופא. והיום? ההתנהגות שלך שוברת לי את הלב. המילים הרחוביות, הדיבור המתנשא, לא לזאת התכוונתי כשדמיינתי אותך. לא לזאת"
לא לזאת התכוון המשורר, זה לא היה בהזמנה. בהזמנה ראית אותו אחרת, מושלם, נסיך, תלמיד חכם, שטייגניסט. והוא לא. הוא שובר לך את הלב.
אמיצה אחת, זה לא רק הסיפור שלך.
זה סיפור של כל אמא עייפה ותשושה שרצה לפרנס את ביתה בעמל וביזע, זה סיפור של כל אמא שמכינה אוכל לשבת עם רגליים כואבות, ומגישה את המנות, מדיחה הצלחות, ורק מגניבה מבט חטוף אל הילד בשולחן שבת: לפחות נחת, רק תשיב לי בנחת, רק נחת. זה סיפור של כל אישה שמצפה, חולמת, מייחלת ו...פצועה מרסיסים מתנפצים. זה הסיפור בעצם, של כולנו.
אפשר לחיות כך, עצובה וכואבת. אפשר. אני פוגשת לא מעט נשים שחיות כך, על בסיס מה שאין, על כאבו של חוסר. אבל, אם נחפש את המהות הפנימית ההורית שלנו, נבין, שהאמת היא קצת שונה, אולי אפילו, הפוכה.
אומר הרב הירש: "הילד אינו קיים למענך, אלא אתה קיים למען הילד". כמה קל להתבלבל, כמה קל ליפול במלכודת הזאת ולהרגיש שהילדים צריכים לרפא את הפצעים שלנו, לתת לנו את הכוח שחסר בנו. אבל, אם נסתכל רגע בכנות במראה, אז לא.
בשפה הטיפולית קוראים לחלקים האלה: החלק הילדי והחלק הבוגר שבי. לפעמים אנחנו אימהות כבודות, אפילו יש לנו קמט אחד או שתיים וכמה שערות לבנות, אבל עדיין, אנחנו מתנהגות מתוך הילדה שבנו. מצפות שיעניקו לנו שמחה מבחוץ, שהילדים יהיו שם למעננו, שימלאו לנו את החסר וישימו לנו פלסטר גדול על הלב שמדמם בפנים. כי מדמם לנו הלב. כי אנחנו מרגישות לא ראויות, לא אהובות, לא מעריכות את עצמנו. והרגשות האלה יוצרים דם, כאב שאין לו סוף, בדידות שרק מבקשת נחמה. אבל, בואי נשנה כיוון.
בואי תאהבי את עצמך. תסתכלי לעצמך במראה ותראי כמה את יפה. תגידי לעצמך מילים טובות על כל המאמץ שלך, על הכוח הנשי המתמסר שלך, על נתינה ללא גבולות ועל שכר שנערם לך שם למעלה לנצח נצחים.
כי השכר שלך מתמלא וגדוש שם, מיליוני מצוות נוצצים באור יקרות, את אפילו לא יודעת. הם עומדים שם ליד כסאו של בורא העולמים שמביט בך בגאווה ואומר: ככה בדיוק רציתי אותך, ילדה שלי, נשמה טהורה. בדיוק ככה.
אביטל אוחיון היא מטפלת במוסיקה M.A ומייסדת בית הספר לאימון רגשי יהודי בשילוב אומנויות.
ליצירת קשר - mitchaberet@gmail.com