רפורמת הכשרות: זהירות, תהום לפנינו

את הרפורמה הזו נרגיש בקרוב מאוד אצלנו בצלחת. למי שלא עקב או לא הבין, ננסה להסביר בקצרה ובמילים פשוטות: חוק הכשרות החדש קובע כי רב העיר אינו הממונה הבלעדי על הכשרות בעירו. מעכשיו, כל רב עיר יכול לתת כשרות בכל עיר. בנוסף, בעוד כשנה, תאגידי כשרות עסקיים פרטיים יוכלו גם הם להתחרות ולהעניק כשרות בכל מקום בישראל. את הסטנדרטים תקבע הרבנות הראשית, אך סמכויות האכיפה תצאנה מידה לטובת "ממונה כשרות", מינוי פוליטי של שר הדתות. בנוסף, נקבע בחוק "כביש עוקף" רבנות – מסלול שמאפשר לשלושה רבנים בעלי כושר רבנות עיר לקבוע סטנדרט שונה למתן כשרות, במקביל לרבנות הראשית.

רבים וטובים ניסו להסביר לשר הדתות את ערמת הכשלים ברפורמת הכשרות, אבל הוא בשלו – הולך בכל הכוח נגד כולם – נגד הרבנים, נגד המומחים ובעיקר נגד ההיגיון הבריא, משום שלא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין מדוע הרפורמה הזו תביא נזק רב ותועלת מועטה, פחות עסקים כשרים, עם איכות כשרות ירודה.

בזמן שישנתם

חשוב להבין את גודל האירוע: שר הדתות, אדם שעם כל הכבוד לקורות חייו בחיל האוויר, נדמה כי לא ביקר לפני כן מעודו במפעל מזון תעשייתי, במשחטה או בחדר הסלטים של מסעדה בינונית ממוצעת, הביא תוך פחות מחצי שנה מכניסתו לתפקיד רפורמה שמשנה מהיסוד את כל עולם הכשרות. לא זו אף זו, את אותו חוק כשרות שנכתב ללא התייעצות עם הרבנים הראשיים, ללא הסכמת רבני הערים הגדולות, ללא שמיעת קולות המפקחים, מומחי הכשרות והמשגיחים בשטח, הביא השר להצבעה כחלק מחוק ההסדרים, ללא דיון מעמיק, כגנב באישון ליל. חוק ההסדרים, לאלו שאינם יודעים, הוא חוק המובא להצבעה בכנסת יחד עם חוק התקציב, והוא כולל בתוכו רפורמות כלכליות שונות שאותן רוצה הממשלה לקדם בזריזות. לשם כך, במקום לקיים דיון מסודר על כל רפורמה בנפרד, מצביעים חברי הכנסת על כולן כאחד. כך מובטח לממשלה רוב ללא דיון מעמיק וללא ביקורת ציבורית ראויה. לשר, שכנראה יודע כי זמנו במשרד שאול, אצה מאוד הדרך, וכך חיש מהר דנה הכנסת על רפורמה כל כך מעמיקה בזמן דחוק של שבועיים שלושה, עד שעבר סופית במליאת הכנסת. רק עכשיו, כחודשיים לאחר שהרפורמה עברה - התפנו להיזכר בכל החורים שנשארו. כך, למשל, התברר כי איש לא השקיע מחשבה מיוחדת מה יעלה בגורלם של כל מאות משגיחי הכשרות שלכאורה עתידים למצוא עצמם בחודשים הקרובים ללא עבודה, ועמם מאות משפחות ללא מטה לחם.

גבינה מלאת חורים

קצרה היריעה מלתאר ולהסביר את ערמות הכשלים ברפורמת הכשרות, אך די אם נמנה כמה מהם כדי שכל קורא נבון יבין כי מדובר בדרך חד סטרית שתהום פעורה בסופה. כל תלמיד מתחיל בהלכות איסור והיתר יודע כי רעיון השגחת הכשרות בנוי על חשש של בעל העסק פן ייתפס ויפסיד כסף, "מירתת" בלשון חז"ל. בבתי עסק בהן תעודת כשרות בסיסית, המשגיח אינו נמצא לאורך כל היום, אך עצם זה שבכוחו לבוא ולהיכנס בכל שעה, ואם ייגלה דבר שאינו כשורה בכוחו להזהיר את בעל העסק ולבסוף, אם לא תהיה ברירה, ליטול ממנו את התעודה ולפרסם זאת ברבים, דבר זה נותן כוח בידי המשגיחים ומרתיע את מרבית בעלי העסקים.

אצלי היה מעשה, כשהייתי אברך המתפרנס בעבודות שונות ובין השאר משגיח כשרות בשבתות בבית אבות יוקרתי בתל אביב. בליל שבת אחת נפל החשמל במטבח והאוכל לא היה חם דיו. מנהל המוסד שהוזעק למקום דרש ממני לאפשר לו לחלל שבת ולחמם את האוכל בתנורים כרגיל. אני, כמובן, סירבתי. אותו אדם נהג מולי בגסות רוח, צעק עלי מול כל הדיירים ואיים שידאג לפיטורי ועוד כהנה וכהנה. ומה היה בסוף? כבר באותו שבוע נאלץ המנהל יחד עם סגניתו לכתת רגליו למשרדי רבנות תל אביב, להתנצל בפני ולהבטיח כי הדבר לא יישנה. האם התכוון לכך בכל לבו? ככל הנראה ממש לא, אבל האיום בהסרת התעודה עשה את שלו, והשקט חזר למסדרונות בית האבות.

לצערי, מדובר בסיפור מהעבר, משום שלאחר הרפורמה ידו של המנהל תהיה על העליונה. לא מתאימה לו רבנות תל אביב? הכל טוב, יעבור חיש קל לרבנות רמת גן. לא יסתדר עם רבה של רמת גן? יעבור לקריית מלאכי, לחיפה או לכל עיר אחרת. לא יסתדר עם רבני הערים? הכל בסדר, יהיו עוד תאגידי כשרות פרטיים מכל הבא ליד שכולם מחכים ומצפים לממונם של בתי העסקים, וחלקם לא יהססו להקל ולעגל פינות בכל דרך אפשרית, ובלבד שבתי העסק יבחרו בהם. זה נשמע בלתי אמין? זו המציאות: החוק עבר בחופזה, כשאפילו החלק הקובע מהן הסנקציות שיטילו על תאגידים או בתי עסק סוררים, לא עבר בכנסת. לטענת השר, החלק הזה יעבור בהמשך. זו המציאות ההזויה בזה הרגע: חוק הכשרות עבר ויצא לדרך, אך אין בו שום שיניים כדי לאכוף אותו. לית דין ולית דין, איש הישר בעיניו יעשה.

כעת שימו לב לזה: כמה צעקו על המצב הקיים היום, שעל פיו המשגיחים מקבלים את שכרם מבית העסק. כמה הסבירו שזו רעה חולה שמזמינה שחיתות ומונעת מהמשגיחים לפעול נגד מי שמשלם להם שכר. ומה עשה השר? הכפיל את הבעיה פי עשרה. לאחר הרפורמה, במקום משגיח שתלוי כלכלית בבעל העסק אבל מעליו מפקח, מועצה דתית ורב עיר שאינם תלויים כלל בבעלי העסקים, כעת כל תאגידי הכשרות הפרטיים, כל תאגיד על משגיחיו, מפקחיו, ההנהלה, המזכירה והמנקה, כולם תלויים בחסדיהם של בעלי העסקים המושגחים על ידם שיכולים לאחר הרפורמה לדלג בקלילות ובהינד עפעף מתאגיד לתאגיד, ולהותיר את אנשי התאגיד הקודם מול שוקת כלכלית שבורה.

הציבור הדתי והחרדי יסתדרו. אנו נצטרך ללמוד, כפי שאנו מקפידים היום – לבחור את המוצרים בסופר. נצטרך לדעת טוב יותר איזו חותמת מעידה על מוצר כשר ואיזו תעודה לא שווה את הנייר ואת הדיו שעליו. אך רחמי על הציבור הענק, יהודים תמימים שומרי מסורת לשליש, למחצית או לרביע; אנשים שאין אולי כיפה לראשם אך לא יכניסו לעולם בשר פיגולים לפיהם. אלו מאות אלפים, אולי יותר, של אנשי עמך ישראל, אנשים תמימי דרך שרוצים לאכול רק אוכל כשר, אבל כשר באמת. בקרוב זה יהיה הרבה יותר קשה.