הטור של מרים גולן

מוגנות – איך מדברים עליה, ולאן פונים במקרה של פגיעה?

כפי שאנחנו נותנים לילדינו כלים להתמודד עם אלימות בין חברים בגן או בבית הספר, כך יש לתת להם כלים להתמודד במקרה שהם נתונים להטרדה או לפגיעה

שתף במייל
| ט"ו שבט התשפ"ב |
(צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

החודש האחרון חידד את הצורך לקיים תקשורת פתוחה ובריאה עם ילדינו. מעבר לכללי ההתנהגות שיש לאמץ, כאשר אנחנו מעניקים להם בטחון רגשי ותחושה שאנחנו כתובת עבורם בכל מקרה של מצוקה, אנחנו תורמים לחוסן הנפשי שלהם, הם יודעים שהם לא לבד ומסוגלים להתמודד עם אתגרים בצורה מיטבית.

ברשימה שלהלן נפרט כמה כללים בסיסיים של מוגנות. כמו כן במקרה שנודע לנו חלילה על פגיעה, אף אחד לא לבד. יש כתובת לעזרה, וניתן לקבל סיוע וליווי. מספרי טלפון ופרטים נוספים מופיעים בסוף הכתבה.

חשוב לומר: המידע במאמר זה אינו בא להחליף הדרכה מקצועית או על ידי ארגונים העוסקים במוגנות.

איך מתחילים לדבר על מוגנות?

רובנו לא יודעים כיצד לדבר עם הילדים על נושאים שנחשבים לרגישים או לא צנועים. על כן חשוב להדגיש: חינוך לצניעות לא סותר חינוך למוגנות. פגיעות מיניות הן אלימות לכל דבר. וכפי שאנחנו נותנים לילדינו כלים להתמודד עם אלימות בין חברים בגן או בבית הספר, כך יש לתת להם כלים להתמודד במקרה שהם נתונים להטרדה או לפגיעה.

1. יש לתת שפה, כלומר לתת לילדים את הכלים להעביר לנו את המסר. כדי שילד צעיר ידע לספר לנו על דבר מה חריג שאירע (חשוב לציין – פגיעות או מגע לא מותאם או מקובל עלולות להתרחש גם בין ילדים).

2. כללי המוגנות אינם שונים מיתר כישורי החיים שאנחנו מעניקים לילדינו. אפשר לדבר גם  על נושאים רגישים כאשר אנחנו מציבים אותם בתוך הקשר רחב יותר. על כן נשוחח על כללי מוגנות בסמיכות לכללים שנוגעים לתחומים אחרים, כגון – מה עושים כששוכחים בבית את המפתח? אם מישהו מציק לנו בגן? מה עושים אם נופלים ונחבלים בזמן הלימודים? למי ניגשים? ומה עושים אם מישהו לא מכבד את הפרטיות של הגוף שלנו? לעודד את הילדים להציע פתרונות לכל המצבים האלה, באופן שיהפוך את כללי המוגנות לשגורים ומוכרים בדומה ליתר המיומנויות ההתנהגותיות שאנו מקנים לילדינו.

3. אנו נוטים לדבר עם ילדים על מגע נעים ומגע לא נעים, לרוב בהקשר של התנהלות בחברה. צריך לזכור שלעתים ילד נמצא במצב מאיים שעדיין לא כולל מגע וחשוב להדגיש שגם תחושה של בלבול או חוסר נוחות היא מספיקה כדי לומר לא, הפסיק את ההתרחשות, להתרחק ולספר. יתרה מזאת, גם מקרים שבהם יש מגע לא מקובל לעתים לא נחווים על ידי הילד כאלימות או חוסר נעימות אלא כבלבול או פחד, על כן חשוב להביא למודעות הילדים שגם בלבול או חוסר נוחות הם עילה להתרחקות.

4. בנוסף, אנו מחנכים את ילדינו לחסד ועזרה לזולת. חשוב ללמד אותם את ההבדל בין עזרה לחבר ועזרה לאנשים זרים. אדם מבוגר לא אמור לבקש עזרה מילד, לפנות אליו בהצעות שונות או לתת לו מתנות. לכן חשוב להדגיש – כל אינטרקציה עם מבוגר צריכה להיות באישור של אמא ואבא: לא עוזרים לזולת בלי אישור של ההורים, לא עושים מצווה בלי אישור של ההורים.

5. איך מגיבים כשקורה משהו חריג? לומר לא, להתרחק ולספר. מקובל שאלה שלוש הפעולות שאנו מנחים ילדים (וגם בוגרים) לעשות כאשר הם נמצאים במצב שיש לעצור אותו.

ועדיין חשוב לומר – כולנו חווינו בחיינו מצבים שגרמו לנו בלבול, חוסר נעימות או חרדה. לעתים זה מול נותני שירות, בעלי סמכות, סיטואציה שאינה מוכרת לנו. לא תמיד אנחנו מצליחים להגיב מיד, לעתים קופאים או נבוכים, ולוקח כמה דקות להבין.

אפשר לחלוק עם הילדים סיטואציות בהן לדוגמה רכשנו משהו, גם כשהתברר בקופה שהמחיר לא מתאים לנו, רק כי לא הצלחנו ברגע האמת לסרב. פעלנו מתוך בלבול. הנקודה הזו חשובה מפני שעלולים לקרות מקרים בהן ילדים נמצאים במצב מאיים והם לא מצליחים מסיבות שתלויות בפסיכולוגיה האנושית ובשלל גורמים נוספים להגיב על פי התבנית של 'לומר לא, להתרחק, לספר'. חשוב מאוד שהילדים לא יחושו אשמה שתוסיף על מצוקתם, או שיחששו גרמו לנו אכזבה ובשל כך ימנעו מלספר.

בנוסף, ידוע לנו שרוב הפגיעות מתרחשות מול אנשים שמוכרים לילד, ואפילו קרובים אליו. לכן חשוב להדגיש בפני הילדים שגם אם מישהו מוכר להם, אפילו מישהו שהם אוהבים גורם להם להרגיש לא טוב מותר להם לומר לא. והם צריכים לפעול בדיוק לפי התבנית שנתנו להם – לומר לא, להתרחק, לספר.

5. למי מספרים? אנחנו רוצים שהילדים שלנו ירגישו שהם יכולים לספר לנו הכל. לכן חשוב להטמיע בהם מגיל צעיר שאנחנו תמיד בצד שלהם, וגם במקרה שהם עושים טעויות (וכאמור בהקשר של מוגנות לעתים הם לוקחים אחריות על משהו שהם כלל לא אשמים בו) האהבה שלנו והתמיכה שלנו לא מושפעים מזה. פעמים רבות ילדים נמנעים מלספר להוריהם דברים שהם חוששים שיעורר כעס. חשוב לקבוע סימן הסכמה כלשהו בין הילדים להורים לאותם מקרים בהם הילד חושש מתגובת ההורה ולכן לא מספר. נאמר לילדים – לפעמים תרצו לספר לנו משהו ותחששו מתגובה סוערת מדי או מכעס. בכל פעם שזה יקרה תזכירו לנו לא לכעוס, או כל סימן אחר שתסכימו עליו.  הסכמה זו נוגעת לכל מקרה בו הילד חושש מתגובת ההורה והמטרה כפולה – מחד לאפשר לילד לספר הכל מבלי לחשוש מתגובה חריפה, ומאידך נותנת להורים את הכלים להגיב בצורה שקולה שלא תגרום לילד להרגיש שמאשימים אותו או כועסים עליו. חשוב מאוד לתת לילד את ההרגשה שהוא אהוב ובטוח ומוגן כאשר הוא נמצא במצוקה.

חשוב שלילד יהיו מבוגרים נוספים חוץ מאיתנו שהוא יכול לתת בהם אמון ולשתף במצוקות, היות שלא תמיד אנחנו נמצאים בסביבת הילד בדיוק כשהוא זקוק לנו. חשוב שהילדים ידעו שיש להם למי לפנות בעת הצורך גם כשהסביבה משתנה. אלה יכולים להיות מבוגרים אחרים שאנחנו סומכים עליהם: אח בוגר, סבא או סבתא, מורה או יועצת בבית הספר.

 6. סודות. חשוב מאוד לחדד עם הילדים מגיל צעיר את ההבדל בין סוד טוב לסוד רע.

סוד טוב הוא סוד שעתיד להתגלות – הפתעה שמתכננים למישהו במשפחה, משהו משמח שאנחנו מתכננים לעשות. סוד רע הוא סוד שמישהו אחר מחליט בשבילנו לא לספר להורים. חשוב להדגיש לילדים שאם קרה משהו שגורם להם פחד או עצב, יש לספר מיד להורים גם אם מישהו אמר להם לא לספר. ההורים נמצאים שם כדי לעזור להם ולגרום להם להרגיש טוב. לילדים לא אמורים להיות סודות עם אנשים שגורמים להם להרגיש רע.

במקרה שאנו או מישהו קרוב לנו נפגע מומלץ לפנות אל קווי הסיוע של עמותת תהל 2511* או בווטסאפ 052-8361202. בנוסף ניתן לפנות למחלקת ייעוץ והכוונה של הידברות – 073-2221230

הידברות שופס

האדם במעגל השנה - הרב זמיר כהן

89לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת משחקי חנוכה לילדים

חנוכייה עם בית זכוכית כריות כסף וזהב

סט מהודר מקריסטל לשבת קודש

ילקוט יוסף - חנוכה

שולחן מהודר להנחת חנוכייה

אלי לומד על החגים - חנוכה

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה