טורים אישיים - כללי

"למה בכל פעם, לפני שאתה חותך את החלה, אתה אומר 'המוציא לחם מן הארץ'?", שאלתי. הוא ענה לי, "מה? את לא יודעת שכל דבר שיהודי מכניס לפה, הוא צריך לברך עליו?". באותו רגע גמלה ההחלטה בלבי, שאני אברך. על הכל. ועל הכל הייתי מברכת בשם ומלכות

"וואו, הוא ממש חדר כושר. הוא כבד", והיא החזירה לי את יונתן הצורח והבוכה, הבועט והכועס, כשהיא מתנשמת ומתנשפת כאילו חזרה מריצת מרתון

הוא שוב הסתכל אלי, ואמר לי: "המורה, אם יש תלמיד שאין לו חדר או חברים שרוצים לישון איתו, אני רוצה לישון איתו!". "תגיד", עניתי לו, "חשבת על זה לבד? פשוט לבוא אלי ולהגיד לי את זה?"

את סיפור חייך המתאים לספר עב כרס על כוח החירות, כוח הבחירה, כוח של עוצמה והעצמה שמלווים באמונה ויראת שמים צרופה, היית משתפת בהומור גם כשסיפרת על תקופות מאתגרות

בבוקר יום הפורים קמתי, נטלתי את ידיי, ברכתי ברכות השחר ומיד התחלתי להתחפש. כל כך שמחה ומאושרת פוסעת לי לבית הכנסת. נשים מתחילות להיכנס, וכולן-כולן-כולן נראות רגיל לגמרי. שום תחפושת, שום-כלום

"אדוני, תראה איך אתה מחזיק את הילד שלך, הוא צורח וכואב לו". יוסי לא מתייחס. הוא ממשיך. אנשים מסובבים על הרקה ומנסים לדבר אלי: "גברת, תגידי לבעלך, תראי מה הוא עושה לילד"

שאני שומעת לאורך השנים לא מעט נשים ש"מתוודות" על כך שהן לא מחבבות את חג הפורים, וחושבות שהן לא נורמליות כי "מי לא אוהב את פורים?". אתן לא לבד

בְּחֹדֶשׁ זֶה פּוֹתֵחַ אַתָּה בְּפָנֵינוּ אֶת שַׁעֲרֵי הַשִּׂמְחָה. אָנָּא, עֲזֹר לִי לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז. שֶׁלִּבִּי יִהְיֶה פָּתוּחַ לְהָכִיל אֶת כָּל הַיְּשׁוּעוֹת שֶׁאַתָּה טוֹמֵן בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה

"ידעתי", הוא הריע, "ידעתי שהוא מיוחד כל כך. הרגשתי עליו. יש לכם ילד מהמם ומיוחד, מניסיון", את קריצת העין הרגשתי מבעד לאפרכסת. וגם את החיוך וההתרגשות

ברקע מלחמת חרבות ברזל, רחובות ירדן ומצרים נשטפו במבול של שנאה לישראל. כיצד מנהיגי שתי המדינות מצליחים לשמר את האינטרסים החשובים להם, למרות הלחצים העצומים?

איך מורידים את הברכה עלינו בזמנים קשים? כך תבני כיפת ברזל רוחנית לעם ישראל

כשאנחנו עומדים בפני בחירה שעשויה להשפיע על כל מהלך חיינו, חשוב שנעשה זאת מהסיבות הנכונות. זהירות, בחירה כללית לפניך

לכי תסבירי לה שאם תקני לו, זה רק ישגע אותו והוא ירצה עוד ועוד, יתבלבל ולא יידע מה רוצים ממנו, כי בעצם אסור, והוא רק ניסה לבדוק גבולות, ובאה האישה הזו והרסה לו את הגבול

כך שיחת זום הפכה לשיעור עומק: איך מפסיקים להיות בעמדה של קורבן, ובחרים להמשיך, לקום, להתמודד ולפעול. טור מתוך התופת

בשעת משבר האינסטינקט והנסיבות דוחפים אותנו להתאחד, אפשר לומר – בלית ברירה. אך בזמני שגרה, על מנת לפעול למען אחדות ישנו צורך בהשקעת משאבים רבים

אין אף אחד שאפשר להתייעץ איתו, אין אף אחד שמכיר באמת את התסמונת הזו, אפילו לא הפרופסור בעצמה! היא ראתה בסך הכל ארבעה ילדים כאלה, וכל אחד היה שונה מחברו

מאז פרוץ המלחמה בעזה, יחסי ישראל ורוסיה נמצאים בשפל שלא היה כמוהו מאז ימי המלחמה הקרה. יואב זהבי על האינטרסים המשתנים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין

באיזו רשות אנחנו מרשים לעצמינו לחשוב שהבנו משהו מבלי לוודא שאכן הבנו את מה שהצד השני ביקש להגיד? יש קונה עולמו בשאלת בירור אחת

צריכים פשוט להקשיב: למרות שהפלסטינים אומרים במפורש שהם תומכים בחמאס ובהשמדת המדינה, בישראל ובעולם המערבי מתקשים להאמין. מדוע?

"למה הוא עצוב כל כך? מה הסיפור שלו? יכול להיות שהילד שלכם לא מתנדב בכלל בחיים?"

האם צה"ל מדשדש בעזה, או משיג את מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני? צבי יחזקאלי מסביר: "סבלנות זה שם המשחק". צפו

הגענו יחד לכותל המערבי להתפלל, לדעת שכל מה שיקרה ויהיה – הוא שלנו בדיוק מופלא של השגחה פרטית. אבל קשה

אם כל הבריאה מתחדשת מידי יום, אז אישה שחוששת, או בעלת דימוי עצמי נמוך, או סובלת, או לא אוהבת את מה שהיא עושה – לא יכולה להיות במקום אחר בעוד תקופה?!

"טנדרים של חמאס בורחים דרומה – זה אומר שסוגרים עליהם": צבי יחזקאלי עם תמונת מצב הלחימה בחאן יונס. צפו

בקבוק יין שבור שוכב בירכתי הסלון עם סימני דרך מהמטבח, שברי זכוכיות קטנטנים מפוזרים בכל הבית, ויונתן יחף, יחף! אלוקים שישמור

תקשורת שמעדיפה לתת במה להפצת דכדוך וייאוש – חוטאת לתפקיד הנדרש ממנה בימים אלו. הברירה בידינו להחליט מה נכנס אלינו הביתה – ומה לא

וכשירדתי את גרם המדרגות אל עבר הבניין, כשהלב שלי בוכה, ובכל מדרגה אני אומרת לעצמי: "את תהיי בסדר. שלושה שותפים... את עושה רק את מה שאת יכולה" כדי לשכנע את עצמי לנשום, להירגע, לסמוך על עצמי שאהיה בסדר, חזרה לי בפלאשבק הפעם הקודמת שהלכתי לשם

רק בשביל הצעידה והשעה הזו ביחד, שעת השקט הזה שבה מכבים טלפונים, מתנתקים לרגע מהסובב ורק מדברים, רק בשביל זה, זה שווה. איזה גבול מתוק

גיבור ישראל אביגדור קהלני יוצא נגד העיסוק הרב בישראל בביקורת הבינלאומית על הלחימה בעזה: "אנחנו צריכים לדבר עם הערבים בערבית, לא באידיש"

"היהדות שלכם מבחינתם היא כותרת", אומרת הראל, "אל תחכו לרגע האחרון. הטיסות כבר נסגרות, קחו את הכסף שלכם וצאו משם". צפו