כמה מוזר העולם שלנו... הכל הפוך

כמה מוזר העולם שלנו...

הילד המוצלח, החכם, זה שקוצר את ה-100 מרפרוף מהיר על החומר רגע לפני המבחן, זוכה לתשבחות ומחמאות אין סוף. על המבחנים שלו כתוב בעט כחול בכתב מעריך - "ניכרים מאמציך!".

ואילו על מבחנו של הילד המתקשה, שחורק שיניים, מתאמץ וטוחן את החומר שבוע שלם בוקר ולילה, ובסוף גם מגרד בקושי את ה-70, נכתב "חלש", ו"עליך להתאמץ יותר".

התינוק המתוק, הנקי והחייכן, שבא מבית מחבק, מזמין אליו חיבוקים נוספים. ואילו הנשמה הקטנה שהגיעה למקום של קושי, יתכן שמתקבלת קצת יותר בהסתייגות...

כך גם בבית.

הילד הטוב, שמטבע מידותיו קל לו לומר "כן" לכל משימה שניתנה לו, ומיד הוא רץ למלא אותה בשמחה ובעליצות, הוא סמל ודוגמא לאחיו. אך הילד העקשן והמרדן, שכל "כן" עולה לו בעבודת המידות, שומע תכופות את המשפט "הנה, עכשיו התנהגת כמו יוסי. נכון שכך טוב יותר?!".

האמת היא שכך בנוי העולם שלנו.

עושר מושך אחריו עוד כסף.

עוני מושך עוני עמוק יותר (ההלוואה שנלקחת גוררת אחריה עוד ריביות ותשלומים גבוהים יותר, וחוזר חלילה).

חיובי מושך עוד חיובי, ושלילי מושך עוד שלילי. אלו מעגלים שמזינים את עצמם. כך קבע בורא עולם את דרך הנהגת עולמו (אך בל נטעה, במקרים רבים אנו רואים בדיוק ההיפך, דווקא הילד שגדל בעוני צובר אנרגיות ורצון עז לחיות במסלול שונה, ובס"ד מתגבר ומצליח יותר מאחרים). 

שלא תבינו לא נכון. איני מתכוונת שתמתנו את המחמאות וקולות התרועה שניתנים למוצלחים. מחמאות לא עולות כסף ולא באות במאמץ, אין סיבה לקמץ בהן. תנו בשפע לכולם, אך שימו לב גם לאלה שזקוקים לזה כמים קרים על נפש עייפה! חפשו (גם אם צריך לחפש בנרות) על מה להחמיא, לחבק, לפרגן ומה לאהוב... גם בתלמיד הדחוי, גם בילד הלא יוצלח.

כי דווקא כשזה לא בא לנו בקלות, זה נדרש הרבה יותר. ודווקא במקום הפחות נוצץ, שיש בו פחות מחמאות, זה המקום שבו יש בהן צורך אמיתי.

מתחברת לנוער המתמודד? בואי להשפיע! תכנית ההכשרה המלאה ללימודי קידום נוער במגזר החרדי. etgar@htv.co.il