כל התכנים של אבינועם הרש

כן, אנחנו יודעים שזו כבר מסורת של ארבעים שנה שאתם מחליפים משלוחי מנות עם הזילברמנים. והכול טוב, באמת. אבל רק שתדעו שיש מישהו או מישהי שהרבה יותר צריכים את משלוחי המנות האלו

הם לא לומדים מה זה "כיבוד הורים" מהשיעור בתושב"ע. הם לומדים את זה מהדרך שבה אנחנו מדברים בטלפון לסבתא כשהיא קצת חופרת. הם לא לומדים "יושרה" מהטפות מוסר, אלא מהרגע שבו אנחנו מחזירים לקופאית את העודף המיותר שקיבלנו בטעות

התחפושת של פורים היא רק ליום אחד. ב-364 הימים הנותרים, המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לילד שלנו היא את הרשות להיות הוא. בלי פילטרים

הוא ענה לי. אני השבתי לו. הוא ענה שוב. חג גדיא. חרבו דרבו. ובסוף הסתכלתי על עצמי, מבועת משהו. חיפשתי את המחנך שבי, ושאלתי את עצמי, נבוך: "אייכה?"

"הנכד שלי הגיע לבקר אותי ביחד עם הבת שלי, אמא שלו, בבית החולים והוא הגיש לי בגאווה את התעודה, וקראתי את ההערה שלך, והרגשתי שפתאום אני מקבלת מחדש כוחות"

חלוקת תעודות – זה הזמן להעצים ולתת כנפיים לתלמידים. אחרת, בשביל מה בכלל מורים ומחנכים נכנסים לחינוך?

"מה היא אשמה בזה שמנהל חדר האוכל רוצה להוציא אותנו, לקוחות ותיקים וחשובים שלו, מרוצים? האם באמת הכול צריך ליפול עליה?"

תקופת בחירת מוסדות הלימוד נמשכת, וזה הזמן לדבר על הניקיון במסדרונות. נושא שולי? ממש אבל ממש לא. המחנך אבינועם הרש מסביר מדוע ניקיון וסדר הם הרבה יותר מעוד גחמה

"היא צרחה עליי לפני הילד שלה”: הורה חוצה קו, מערער סמכות, ופוגע בילד שלו עצמו. סיפור אמיתי מחדר מורים שמזכיר: הדרך שבה מדברים עם מורה קובעת הרבה יותר מהציון, ומהר מאוד חוזרת הביתה

אם המחנך לא נהיה עוגן עבור התלמיד. אם התלמיד לא רואה בו בכלל כתובת בבית הספר שהוא יוכל לפנות אליה במגוון נושאים רגשיים, יש כאן בעיה גדולה

כשביקשנו ממנו להחזיר לו בתשלומים, הוא אמר לנו שהוא ישמח ש"נעביר את זה הלאה". כלומר, שנעשה טובה למישהו אחר... בן אדם מדהים. כן, יש גם כאלו

"זה אחלה, באמת, בלי ציניות, שיש בך אהבת הגמרא. אבל אם לא תנחיל לו אותה בעצמך, אם לא תראה לו שאתה אוהב אותה, אם לא תשמש דוגמא אישית – כלום לא באמת יעזור כאן"

רכז הטיולים החל לזרז אותם, ולאחר שיחה עם מנהל חדר האוכל, הוא החליט להגיש את כל האוכל בפעם אחת, ולוותר על השיחה שהיתה אמורה להיערך תוך כדי הארוחה. הכול כדי להתחשב בזמנם של צוות המטבח

ענה לו רבי אייזיק: "אין לי רגע של מנוחה לעצמי, שאעסוק בזולתי?". השיב לו: "אייזיק, אייזיק. מדוע אינך לומד ממני? כאשר אני רואה שאני כבר לגמרי אבוד, משתדל אני לפחות לזולתי!"

מי מאיתנו באמת חושב ומרגיש שאם הוא יתגבר ולא ידבר לשון הרע, אז המעשה הזה שלו ישפיע באופן ישיר על החוסן המנטלי של עם ישראל?

מחפשים מרפסת סוכה, מהדרים אחרי אתרוג. אבל האם אתם מקפידים, בסוכות, גם לדבר עם הילדים שלכם?

הוא פנה לנפטרת ואמר לה: "את רואה את בית הכנסת הזה? את מאות המתפללים שגודשים אותו מידי יום, שותים משהו חם ומתפללים באהבה? כל זה שלך!"

בואו, כולנו טועים. לטעות זה אנושי. אבל לדעת לבקש סליחה זו כבר מדרגה אחרת. גבוהה יותר. אז תשאלו את עצמכם ואת הילדים שלכם את השאלות האלה

אין ספק ששפת האיומים התגלתה כאפקטיבית במיוחד עם מנכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה, אבל מסופקני עד כמה היא באמת משלבת בתוכה אלמנטים של חינוך אמיתי, שיגרמו לילד לאהוב את התפילה ולהגיע אליה מתוך הבנה, חשק ומנוע פנימי בוער

"חינוך עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אם אתם לא נושמים את הידיעה שבחרתם להיות במקצוע המדהים ביותר בעולם, ויש לכם זכות להיות מעצבי נשמות, ובנוסף מישהו משלם לכם על התפקיד המדהים הזה – אז תעצרו רגע ותחשבו, לאן החיבור עם התפקיד שלכם הולך?