הורים! זה הזמן לנצל את סוכות בשביל לטייל בשבילי הנפש של הילדים שלכם

השבת שמעתי על יהודי שביקש לקנות במיוחד דירה בקומה העשירית של אחד מהפרויקטים בירושלים, כי שהוא רצה מרפסת גדולה לסוכה.

האמת שלא ממש הבנתי: איך שלא הופכים את החג המקסים הזה, סוכות חל במשך שבוע... בשביל שבוע אתה מתכוון "להיתקע" בקומה העשירית בשאר הימות השנה?

אז כן. ובכל פעם שאני נתקל ביהודים שמצוות הסוכה חביבה עליהם עד כדי כך, זה מיוחד ומסקרן מחדש.

על אותו משקל יצא לי כבר להכיר יהודים שמהדרים אחרי אתרוג מובחר במיוחד, יהיו מוכנים לשים עליו המון כסף.

אבל טרם יצא לי להכיר את ההורים שמקפידים דווקא בסוכות על העניין של הדיבור עם הילדים והמתבגרים שלהם, והשקעה בזמן האיכות.

אם נעשה סקר קטן בקרב ההורים, ונשאל אותם כמה יוצא להם לדבר עם הילדים שלהם שיחה אמיתית וכנה ללא הפרעה במשך ימות השבוע, מן הסתם נקבל תשובה מורכבת: חלק יהיו כנים ויגידו שבכלל לא יוצא להם; חלק יגידו שיוצא להם, אבל חצי כוח, כלומר הטלפון נמצא איתם, והם יכולים לדבר ובו זמנית להמשיך ולפזול אליו.

כמה מההורים יכולים להגיד שהם מכבים את הניידים ומזומנים כולם לשיחה אישית עם הילדים שלהם? כנראה אחוז קטן מאוד מאוד.

אחד מהדברים המסוגלים בחג הסוכות, זה להפוך את הילדים שלנו ל"קהל שבוי". ברגע שהם מבינים שיש עניין להיות בסוכה, הרבה יותר קל להתחיל ולדבר איתם.

רק מה, גם לדבר צריך לדעת איך: לא לשאול שאלות סגורות. לא להטיף. לא לחפור להם. לחשוב על נושאים מעניינים לשיחה (לאלו שזה לא מגיע להם באופן ספונטני ואסוציאטיבי), ובעיקר לשדר להם שאתם לגמרי בשבילם, וממש בא לכם לשמוע אותם.

לא כל ההורים יודעים בכלל מיהם החברים הכי טובים של הילדים שלהם, או מה השמות של המורה להיסטוריה וגיאוגרפיה שמלמד את הילד...

זה הזמן להשלים פערים, ולהבין שבסוכות, הרבה יותר מאשר לטייל ביהודיה, חשוב לטייל בשבילי הנפש של הילדים והמתבגרים, שלנו ולנצל את הזמן לאינטראקציית עומק שלא יוצא לנו להגיע אליה ביומיום.

חג שמח!