תורה

בעלי עסקים רבים מגלים את הסוד שמעניק להם משמעות עמוקה. לא מה שחשבתם

אם את היא זו שמבקשת את הביקורת, אם את רוצה שיוכיחו אותך – את מסוגלת להתמודד

רגש האהבה הינו תחושה חזקה וגדולה בלב האדם, אך אין הוא מעיד שמושא-האהבה אכן ראוי לאהבתו, או אפילו אוהב אותו בחזרה. כך גם הרגש הרוחני לבדו אינו מעיד על השגת דת האמת

רבי חיים מוולוז'ין על הכוחות האדירים של האדם לפעול בעולם: "ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל אחת עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים"

לארי סנגר האמין ברעיון שלו. הוא בנה את ויקיפדיה. הוא היה העורך הראשי בזמן שאנשים צחקו עליה. היצירה התחילה לקרום עור וגידים, אבל אז סנגר גילה שהוא גידל מפלצת

מדוע ספירה? ומדוע ספירה כפולה של שבועות וימים? ומה התוכן שלה בזמן שאין בית מקדש?

בשורות הגמרא ישנה רק שורה אחת, למעשה, והיא כוללת רק את המלים האלו: "פרה אדומה מטמאה טומאת אוכלין והיתה לה שעת הכושר". איך נולד התוספות הזה? זהו סיפור מלא אימה, הוד, שגב וקדושה

על פי התורה, האדם נוצר מן האדמה - "הָאָדָם - עָפָר מִן-הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ב'). האם המדע המודרני גילה זאת?

לאחר שיחה ארוכה, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס. מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

עם שני הרוגים ושני פצועים סביבו, התבונן אליעזר ברוידא סביבו, ראה את עמדות הסורים והבין שאין לו שמץ סיכוי. כל ההכשרה הקרבית, כל הציוד והאימונים – לא יעזרו לו כאן. ואז אמר, לראשונה בחייו: "ממעמקים קראתיך השם"

כאשר הופיעה דמותו רבת ההוד על המרפסת, נאלמו כל הפיות מחמת מוראו של הרבי. "זו החלטתי", אמר לחסידיו. "אני עברתי את גיא ההריגה הנאצי כדי להרבות תורה ויהדות, אבל אם בארץ הקודש לא יתנו לי להרבות תורה ויהדות – איאלץ בצער לחזור לגלות!"

הוא גילה שכל אמירה אגבית שלו כי "הדברים האלו לא יכלו להיווצר מעצמם", מביאה ביקורת ארסית מצד עמיתיו, ואז החליט שלא לשתוק יותר. הוא החליט לצאת להתקפה, כשמאחוריו הרקורד המדעי המכובד שלו

התבונן על גופך, על כל איבריך המורכבים, ושאל את עצמך: מי תכנן והכניס את נשמתך בגוף מורכב זה, כמו נהג ברכב? מי ברא את נשמתך הרוחנית, ולאיזו תכלית?

אחד מגדולי הדורות, ששמו מוכר פחות, אף על פי שהשם מוזכר על ידי כל מי שלומד תורה לפחות כמה פעמים ביום, הוא רבי מיימון, אביו של הרמב"ם. כל מי שמזכיר את הרמב"ם, מזכיר את אביו – "רבי משה בן מיימון"

הוא מסר שיעור במסכת בבא מציעא, בתנאים הכי קשים ומפרכים, יום אחרי יום, ככל שהתאפשר לו. הוא גם השיב תשובות הלכתיות בדיני עגונות, מתוך מקומו במחנה ברגן בלזן! ארבע וחצי שנים חי הרב בתוך הגהינום של ברגן בלזן, והקרין חכמה, תורה ורוח על האסירים האומללים

אם התורה היא האמת המוחלטת, והיא הדרך למימוש תכלית האדם בעולם, מדוע היא ניתנה רק לעם ישראל? האם אין זה הוגן שהאמת האלוקית תהיה נגישה לכל בני האדם?

שני הסיפורים האלה – ג'יימס סידיס ואלישע בן אבויה – נראים שונים: האחד בניו יורק של המאה ה-20, השני בירושלים של תקופת התנאים. אך הלקח משותף וחד: ילדים אינם מכונות שמתכנתים

כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו

"זה לא מתוך פחד אלא מתוך בחירה", אומרת קארין אבלמן, שלה רבע מיליון עוקבים. עוד הוסיפה: "התחלתי לתרום מעשר – ופתאום נסגרו לי קמפיינים"

המשיחה הראשונה הייתה זהירה, כמעט רועדת. השנייה כבר הייתה בטוחה יותר. אחרי דקה היא כבר הייתה שקועה לגמרי