ישנם אנשים שלא מסתפקים באף הוכחה שתציגו בפניהם. גם אם ההוכחה תהיה מכריעה, הם ישיבו בביטול: "מי יודע, אולי זה כך, ואולי לא. זו אינה הוכחה".

הנה דוגמה לדו-שיח שכזה:

"תוכיח לי שיש בורא ליקום!", דורש שמעון.

"ובכן, יש הוכחות למורכבות מדהימה ביקום, שעולה על כל יצירה אנושית", משיב יהודה.

"זו אינה הוכחה!", קובע שמעון.

"ובכן, יש הוכחות שהיקום התחיל, ומכאן שיש יוצר שהתחילו", משיב יהודה.

"גם זו לא הוכחה!", קובע שמעון.

"רגע אחד", שואל יהודה, "איזו הוכחה בדיוק היתה משכנעת אותך?".

"אה...", מהרהר לפתע שמעון, "אני באמת לא יודע!".

הדרך הפשוטה ביותר להשיב להתחמקויות, היא להתמקד. נסו לשאול: "מה נחשב בעיניך להוכחה, ובמה אתה כן בטוח?". לדוגמה, האם אתה יודע שיש קרקע מתחת לרגליך? האם אתה בטוח שנולדת להוריך? האם אתה יודע שהיה עולם לפני שנולדת? כך תגיעו לשורש העניין: מה בעצם נחשב להוכחה?

ובכן, לשכל הישר ישנה דרך ברורה להכרעת הוכחה: הראיות, בדיוק כפי שהן נצפות. אמרו חז"ל משפט גדול בדיני הראיות: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (נדה דף כ, ע"ב).

לצורך ההמחשה, תאר לעצמך שופט בבית משפט, שהוצגו לפניו ראיות מוצקות נגד חשוד שעומד לפניו כעת וממתין לגזר דינו. ייתכן שהראיות שגויות, ייתכן שהן מזויפות ועוד אינספור תרחישים אפשריים אחרים. אך על השופט להכריע את הדין על פי הראיות שידועות לו. כל עוד לא נדחו הראיות שלפניו, ולא התגלו להן סתירות – על השופט להתייחס לראיות הללו כאמיתיות, ולפסוק על פיהן את הדין.

זהו יסוד ההיגיון, כי בלעדיו, נמצא עצמנו צוללים באוקיינוס אינסופי של פרשנויות והשערות דמיוניות. הרי על כל טענה ניתן להציע טענה מנוגדת לה, ועל כל פרשנות ניתן להציע פרשנות הפוכה או מורכבת יותר - בכל עניין שהוא. לכן הדרך היחידה להכריע דין, בכל נושא, היא על פי "מה שעיניו רואות". נמצאנו למדים שראיות הן כל מה שמשדרת לנו המציאות, בצורה הפשוטה ביותר, כפי שהיא נראית לנו.

מה הראיות מלמדות אותנו? החוכמה שהתגלתה בטבע הינה עובדה מדעית. לדוגמה, התגלה שבכל אחת מן העיניים שבראשנו יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, לקבלת תמונה חדה וצבעונית של המציאות. בכל יום מעביר הלב כ-8000 ליטר של דם בתוך גופנו (פירוש הדבר כי בשלושה ימים, משאבת הלב היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה!). בכל דקה שחולפת, הכבד מסנן 2 ליטר של דם מרעלים. המוח שבגולגולתנו הוא המחשב המורכב ביקום, מפעיל כ-86 מיליארד נוירונים (-תאי עצב), מספר גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה שלנו, וכולם פועלים בתיאום מדויק. השכל הישר מעיד שלא תיתכן חוכמה בלא חכם, ומכאן שיש הוכחה ברורה למציאותו של האלוקים אשר ברא אותנו.