תורה

בשורות הגמרא ישנה רק שורה אחת, למעשה, והיא כוללת רק את המלים האלו: "פרה אדומה מטמאה טומאת אוכלין והיתה לה שעת הכושר". איך נולד התוספות הזה? זהו סיפור מלא אימה, הוד, שגב וקדושה

על פי התורה, האדם נוצר מן האדמה - "הָאָדָם - עָפָר מִן-הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ב'). האם המדע המודרני גילה זאת?

לאחר שיחה ארוכה, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס. מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

עם שני הרוגים ושני פצועים סביבו, התבונן אליעזר ברוידא סביבו, ראה את עמדות הסורים והבין שאין לו שמץ סיכוי. כל ההכשרה הקרבית, כל הציוד והאימונים – לא יעזרו לו כאן. ואז אמר, לראשונה בחייו: "ממעמקים קראתיך השם"

כאשר הופיעה דמותו רבת ההוד על המרפסת, נאלמו כל הפיות מחמת מוראו של הרבי. "זו החלטתי", אמר לחסידיו. "אני עברתי את גיא ההריגה הנאצי כדי להרבות תורה ויהדות, אבל אם בארץ הקודש לא יתנו לי להרבות תורה ויהדות – איאלץ בצער לחזור לגלות!"

הוא גילה שכל אמירה אגבית שלו כי "הדברים האלו לא יכלו להיווצר מעצמם", מביאה ביקורת ארסית מצד עמיתיו, ואז החליט שלא לשתוק יותר. הוא החליט לצאת להתקפה, כשמאחוריו הרקורד המדעי המכובד שלו

התבונן על גופך, על כל איבריך המורכבים, ושאל את עצמך: מי תכנן והכניס את נשמתך בגוף מורכב זה, כמו נהג ברכב? מי ברא את נשמתך הרוחנית, ולאיזו תכלית?

אחד מגדולי הדורות, ששמו מוכר פחות, אף על פי שהשם מוזכר על ידי כל מי שלומד תורה לפחות כמה פעמים ביום, הוא רבי מיימון, אביו של הרמב"ם. כל מי שמזכיר את הרמב"ם, מזכיר את אביו – "רבי משה בן מיימון"

הוא מסר שיעור במסכת בבא מציעא, בתנאים הכי קשים ומפרכים, יום אחרי יום, ככל שהתאפשר לו. הוא גם השיב תשובות הלכתיות בדיני עגונות, מתוך מקומו במחנה ברגן בלזן! ארבע וחצי שנים חי הרב בתוך הגהינום של ברגן בלזן, והקרין חכמה, תורה ורוח על האסירים האומללים

אם התורה היא האמת המוחלטת, והיא הדרך למימוש תכלית האדם בעולם, מדוע היא ניתנה רק לעם ישראל? האם אין זה הוגן שהאמת האלוקית תהיה נגישה לכל בני האדם?

שני הסיפורים האלה – ג'יימס סידיס ואלישע בן אבויה – נראים שונים: האחד בניו יורק של המאה ה-20, השני בירושלים של תקופת התנאים. אך הלקח משותף וחד: ילדים אינם מכונות שמתכנתים

כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו

"זה לא מתוך פחד אלא מתוך בחירה", אומרת קארין אבלמן, שלה רבע מיליון עוקבים. עוד הוסיפה: "התחלתי לתרום מעשר – ופתאום נסגרו לי קמפיינים"

המשיחה הראשונה הייתה זהירה, כמעט רועדת. השנייה כבר הייתה בטוחה יותר. אחרי דקה היא כבר הייתה שקועה לגמרי

אני בטוח שבזכות הדברים המעוררים שלך, רבים יפתחו ביום חמישי הקרוב את הדף הראשון של מסכת מכות וילמדו. האור הקטן שאלישיב הי"ד הדליק בליל ראש השנה האחרון במארון א־ראס ימשיך להאיר את העולם

אם נעמיק, נגלה שהשורש של המילה קרבן הוא ק.ר.ב – התקרבות. הקורבנות לא היו פעולה טכנית, אלא דרך לעבודת הנפש

דואג האדומי ואחיתופל הגילוני, שניהם היו אויבים של דוד המלך. בנביא מוזכר רק שדואג הלשין על אנשי נוב עיר הכהנים לשאול המלך, שהם הביאו לדוד את לחם הפנים וחרבו של גלית, ובעטיו השמיד שאול את כל העיר; ואחיתופל מוזכר כיועץ חכם מאד שייעץ לאבשלום איך לנצח את דוד

חכמים אמרו: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ". מה ענין הבנייה אצל צירופי אותיות?

מדוע היו צריכים בני ישראל לרדת למצרים? התורה כלל אינה מסבירה. האם חטאו חטא כה גדול ונורא, שנגזרו עליהם מאות שנות שעבוד וסבל בעטיו?

"קב הישר" על כוחה של תפילה שמלווה בדמעות: "הפתח — אשר נכנסים שם התפילות, אשר הם עם דמעות — אינו פותח אותו פתח שום מלאך או ממנה, כי אם הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו"