מגן הברזל של הדור: ה"זרע שמשון" בפירוש נפלא לפרשת בלק

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד, ה).

בלעם בירך את עם ישראל שיזכה לבתי מדרשות ובתי כנסיות: "אוהליך יעקב" - אלו בתי מדרשות. "משכנותיך ישראל" - אלו בתי כנסיות (ספורנו).

בגמרא (סנהדרין קה) מובאים דבריו של רבי אבא בר כהנא על קללות בלעם: "כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר 'ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך'".

ביאור הדברים הוא שמכך שנאמר "קללה" ולא "קללות", נראה שרק קללה אחת נהפכה לברכה. כל שאר הקללות, למרות שבתחילה נהפכו לברכה – במהלך ההיסטוריה, עם חטאי ישראל, חזרו להיות קללות. רק הברכה שיזכו ישראל לבתי כנסת ולבתי מדרש היא זו שנשארה לעולם ונותרה נצחית.

שואל ה"זרע שמשון": מדוע דווקא הברכה על בתי הכנסת ובתי במדרש נותרה חסינה מפני חטאי ישראל, בעוד שאר הברכות פקעו?

מבאר ה"זרע שמשון" כי שורש הברכה של בלעם מופיע כבר בברכה שבירך יצחק אבינו את יעקב: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" (בראשית כז, כב).

כך נאמר במדרש (בראשית רבה סה, ב): "לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן - אין אתם יכולים להם, שכן הבטיחן אביהם ואמר להם 'הקול קול יעקב' - בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידיים ידי עשו, ואם לאו - הידיים ידי עשו ואתם יכולים להם".

מכיוון שהקשר בין הגנת עם ישראל לבין קיומם של בתי כנסיות ובתי מדרשות מעוגן כבר בהבטחה הקדומה והבלתי ניתנת לביטול של יצחק אבינו, מידת הדין אינה יכולה לגעת בזה. בלעם, ברצותו לקלל את בתי הכנסיות של ישראל, ניסה למעשה לערער על יסוד קיומי זה. לכן, כשהקדוש ברוך הוא הפך את קללתו לברכה, הברכה הזו התחברה להבטחה המקורית של יצחק ונשארה קבועה ונצחית.

ה"זרע שמשון" מדייק את הפירוש מלשון הפסוק: "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך". כלומר: בזכות האהבה המיוחדת של הקדוש ברוך הוא, הקללה של בלעם הפכה לברכה ונותרה לנצח. מהי האהבה? נאמר בשיר השירים (ב, יד): "השמיעיני את קולך כי קולך ערב" – הקדוש ברוך הוא אוהב את קול התורה של ישראל, ואהבה זו אינה בטלה לעולם.